התעוררתי בבוקר אבל לא יצאתי מהמיטה וסתם התהפכתי והתחממתי שם עד ששמעתי את אמא שלי קמה ולא היה לי נעים לצאת מהחדר וסידרתי אותו ואז גבירתי התקשרה והלב שלי קצת קפץ כי זה היה מפתיע שהיא מתקשרת בשבת וחשבתי שאולי היא רוצה אותי ועניתי והיא שאלה מה שלומי ואיך ישנתי ומה עשיתי אתמול וסיפרתי לה הכל ובסוף גם סיפרתי לה על איך שרבתי עם אמא שלי והיא שתקה וידעתי שהיא כועסת ורציתי לבקש ממנה שלא תכעס אבל ידעתי שזה רק יכעיס אותה עוד יותר אז שתקתי ובסוף היא אמרה "אני לא מאמינה שאמרת לה דבר כזה" ואני אמרתי "אני מצטערת גבירתי זה לא היה בכוונה" והיא אמרה "מה זאת אומרת לא בכוונה?" ואני אמרתי שלא התכוונתי ככה לפגוע בה וגבירתי אמרה "את יודעת שזה עוד יותר מכעיס שאת לא לוקחת אחריות על מה שעשית?" ואמרתי לה שאני מצטערת ומבקשת סליחה והיא אמרה "ממני את מבקשת סליחה?" ואני שתקתי והיא אמרה "את צריכה לבקש ממנה סליחה ואני לא מבינה איך לא עשית את זה אתמול מיד אחרי שזה קרה" ואני התחלתי לבכות והיא אמרה "את לפעמים יכולה להיות כזאת חסרת אחריות שזה משגע אותי" ואני אמרתי לה שאני לא חסרת אחריות והיא אמרה שאם אני לא מבקשת סליחה מאמא שלי ואם אני חושבת שזה שלא התכוונתי לפגוע עושה את זה בסדר אז אני לא לוקחת אחריות על המעשים שלי ואני שתקתי ובכיתי ואז גבירתי אמרה לי ללכת ולדבר עם אמא שלי ולבקש סליחה ושנדבר אחר כך ואני שאלתי אם אני אוכל להתקשר אליה והיא אמרה שאני אתקשר אליה רק אחרי שאני אדבר עם אמא שלי על הכל וממש קבעה איתי שעה מדויקת שאני אתקשר.
יצאתי מהחדר והלכתי לשטוף פנים ואז הלכתי לסלון ואמא שלי ישבה שם והיא ראתה שהפנים שלי ככה אחרי בכי ושאלה מה קרה ולמה אני בוכה והיא היתה כזאת דואגת והתחלתי שוב לבכות ואמרתי לה שאני מבקשת סליחה על מה שאמרתי ופתאום זה היה נראה לי כל כך קל להגיד את זה ולא הבנתי למה לא אמרתי את זה קודם ואמא שלי שאלה אם בגלל זה אני בוכה ואמרתי לה שכן כי אני מאתמול לא מרגישה טוב עם זה ולא הצלחתי להגיד לה את זה ואמא שלי קראה לי לשבת לידה וחיבקה אותי ואמרה שאני לא צריכה ככה לסחוב הכל בבטן ושתמיד הכי טוב להגיד מה שמרגישים ואמרתי לה שאני יודעת את זה אבל היה לי קשה והיא לא אמרה כלום ורק חיבקה אותי עוד ואז פתאום התחיל לרדת גשם ואמא שלי אמרה "אוי הכביסה" ושתינו רצנו להוריד את הכביסה מהר ועשינו את זה יחד ואחר כך גם קיפלנו אותה יחד ואז אמא שלי שאלה אותי אם אני כבר רוצה לאכול ואני הסתכלתי על השעון לראות אם יש לי זמן כי קבעתי להתקשר לגבירתי ולא ידעתי אם אני אספיק לאכול לפני זה ואמרתי לה שאני עוד לא ממש רעבה ושאולי נאכל אחר כך וקבענו מתי נאכל ככה שזה יסתדר לי ואז הבאתי את הפתק של הדיאטה ורשמתי מה אני הולכת לאכול ואמא שלי שאלה למה אני רושמת לפני שאני אוכלת ואמרתי לה שככה זה יותר טוב לי כי אני כאילו יותר מחויבת ויותר מקפידה והיא לא אמרה כלום אבל ידעתי שהיא עדיין חושבת שאני לא עושה את הדיאטה בצורה הנכונה ושאני צריכה ללכת לפגישות והכל. אחר כך הלכתי לחדר והתקשרתי לגבירתי ואמרתי לה שביקשתי סליחה מאמא שלי ושהכל בסדר וסיפרתי לה איך דיברתי עם אמא שלי ואיך גם קיפלנו את הכביסה יחד וגבירתי אמרה "אני רוצה שתלמדי מזה ולא תשכחי את זה" ואני הבטחתי שאני אלמד מזה ושאני אהיה יותר טובה ושזה לא יקרה שוב וגבירתי שאלה מה התוכניות שלי להיום ואני שאלתי אם היא צריכה אותי והיא אמרה "אל תעני בשאלה פשוט תעני לי" ואמרתי לה שאין לי תוכניות ושאני עוד מעט הולכת לאכול ואחר כך אני סתם בבית והיא אמרה "לכי לאכול ותמסרי ד"ש לאמא שלך" ואני רציתי שוב לשאול אם היא צריכה אותי או שסתם היא שאלה מה התוכניות שלי אבל כבר לא שאלתי וידעתי שאם היא תצטרך אותי היא תגיד לי.
אכלנו צהריים ואחר כך סתם ישבתי עם המחשב וכתבתי קצת ואמא שלי נחה ואחר כך בערב היא הלכה לחברה והיא שאלה אם אני יוצאת ואמרתי לה שלא והיא אמרה לי שאולי אני צריכה לצאת ולבלות קצת כי כל השבוע אני עובדת קשה או שאני סתם בבית ואמרתי לה שטוב לי ככה בבית ובאמת היה לי טוב שהיה שקט כזה וניסיתי לראות סרט בטלויזיה אבל לא ממש התרכזתי בו וחשבתי מה היה יכול להיות אם באמת גבירתי היתה אומרת לי לבוא אליה ולשרת אותה היום וכל כך רציתי את זה וממש דמיינתי איך זה יהיה ומה אני אעשה כי הרגשתי שכאילו עבר הרבה זמן שלא הייתי משרתת ורק עכשיו חזרתי לזה וכאילו צריך להשלים את כל הזמן שעבר ולא היה איכפת לי מה היא תגיד לי לעשות אבל זה סתם היה דימיונות כי היא לא התקשרה וסתם עבר הערב ככה בשקט עד שאמא שלי חזרה ואחר כך עוד סתם שכבתי במיטה מול הטלויזיה ולא עשיתי כלום עד שנרדמתי.
לפני 18 שנים. 14 בינואר 2006 בשעה 18:28