בבוקר היה לי נורא קר ולבשתי בגדים חמים וממש קצת רעדתי. ישבתי עם המחשב ועם הקפה של הבוקר וכתבתי ביומן ואז סידרתי את החדר והתארגנתי וניסיתי לזכור לבקש מגבירתי להישקל היום אצלה. לקחתי בגדים חמים גם בתיק ולבשתי מעיל ולקחתי גם מטריה ונסעתי לבית של גבירתי באוטובוס למרות שהיה גשם וכשהגעתי לשם הבגדים שלי כבר היו די רטובים והורדתי אותם אבל היה לי קר אז לבשתי את הטרנינג שהבאתי והתחלתי לעבוד והיתה הרגשה כזאת מוזרה כי כל הבית היה חשוך וקר בגלל הגשם כאילו אי אפשר לדעת אם זה בוקר או ערב וקצת רעדתי מקור כשעבדתי וניסיתי לעבוד מהר ובכוח בשביל להתחמם אבל זה לא עזר וגם המים היו נורא קרים כששטפתי את הרצפה. המשכתי ככה לנקות את הבית ולסדר הכל ולעשות את הכביסה ואחר כך חיממתי לי אוכל ובזמן שאכלתי ניסיתי לחשוב מה אני אבשל מחר וזה יצא מוזר כזה שאכלתי דבר אחד ודמיינתי דבר אחר וכאילו הטעמים התערבבו לי בראש.
המשכתי לנקות ופתאום היה נראה לי שבכלל לא ניקיתי טוב ושמרוב שניסיתי רק להתחמם ולנקות חזק בכלל לא שמתי לב אם אני מנקה בכל מקום ואם באמת הכל יוצא נקי וככה לקחתי שוב את המגב והסמרטוט והתחלתי לנקות מחדש את כל הבית והתחלתי גם להילחץ שאני לא אספיק ושגבירתי תגיע ותחשוב שבאתי מאוחר או שלא הספקתי לנקות את כל הבית לפני שהיא חוזרת ושוב ניקיתי מהר אבל השתדלתי גם לשים לב שאני מנקה טוב ושבאמת אני לא מפספסת שום דבר ואז גבירתי הגיעה ויצא שהיא גם באה יותר מוקדם מהרגיל וגם שניקיתי פעמיים אז לא הספקתי את הכל והבגדים עוד היו במייבש והרצפה בכניסה עוד היתה קצת רטובה וגבירתי אמרה "מה זה עוד רטוב פה?" ואני אמרתי "כן גבירתי סליחה לא הספקתי" והיא נכנסה לחדר שלה בהליכה כזאת זהירה אבל נהיו סימנים על הרצפה ועברתי אחריה עם סמרטוט ממש על הברכיים וכבר לא היה איכפת לי שהסמרטוט קר והידיים שלי רועדות קצת וכשהגעתי לחדר של גבירתי היא ישבה על המיטה והורידה את הנעליים ואמרה "מה קרה קמת מאוחר?" ואני אמרתי לה שלא ושפשוט לא הייתי מרוצה מאיך שיצא הנקיון והתחלתי שוב והיא אמרה "קר פה נורא למה לא הדלקת תנור או מזגן?" ולא ידעתי מה להגיד כי לא ידעתי שמותר לי להדליק ככה את התנור או המזגן כשאני רוצה וגבירתי אמרה "אני מדברת אליך למה את עובדת ככה בקור הזה?" ואני אמרתי "סליחה גבירתי לא ידעתי שאני יכולה" והיא אמרה "יכולה מה? להדליק מזגן? ברור שאת יכולה" ואני אמרתי שאני אדליק עכשיו והלכתי להדליק את המזגן ובהתחלה יצא עוד אוויר קר וגבירתי קראה לי חזרה לחדר שלה ואמרה "קחי מכאן את הסמרטוט" ואני לקחתי את הסמרטוט לאמבטיה והמטריה שלי עוד היתה שם כי לא הספקתי בכלל לנקות את האמבטיה והשירותים וראיתי שגם המייבש כבר סיים ופתאום היו לי המון דברים לעשות וגם גבירתי היתה בבית ולא ידעתי במה להתחיל וגבירתי קראה לי ובאתי לחדר שלה והיא אמרה "תכיני לי קפה ותגידי לי כשאני יכולה לצאת מהחדר" ואני הכנתי לה קפה והבאתי לה גם סיגריות ומאפרה והתחלתי לנקות את האמבטיה והשירותים ולסדר שם והיה לי לא נעים שכאילו גבירתי סגורה בחדר שלה ולא יכולה לצאת ממנו בגללי.
אחר כך ראיתי שהרצפה כבר יבשה ובאתי לחדר של גבירתי ואמרתי לה שהרצפה יבשה בכל הבית והיא שאלה מה עוד נשאר לי לעשות ואמרתי לה שאני רק צריכה לקפל את הכביסה והיא אמרה לי שאני אקפל אותה בסלון ואני הלכתי והבאתי את כל הכביסה לסלון ועדיין היה לי קר וקצת רעדתי גם בגלל הקור וגם בגלל שהיה לי כל כך לא נעים מגבירתי שאני מנקה כשהיא בבית ושלא סיימתי בזמן ואני לא יכולה להיות פנויה ולשרת אותה והתחלתי לקפל את הכביסה וגבירתי באה לסלון והדליקה תנור ליד הרגליים שלה ופתחה טלויזיה וראתה חדשות ולא אמרה כלום ומדי פעם הסתכלתי עליה אבל היא לא הסתכלה עלי וגם לא אמרה שום דבר ואני רק ניסיתי לקפל את הבגדים הכי יפה שאני יכולה ולא לשקוע יותר מדי במחשבות וכשסיימתי לקפל את הכביסה הלכתי לסדר את הכל בארונות ואז הרגשתי שסיימתי לנקות אבל בדרך כלל אני גם מספיקה לעבור בבית עוד פעמיים ולראות שהכל מסודר והפעם לא יכולתי ופחדתי ששכחתי משהו אבל באתי לסלון לגבירתי ושאלתי אותה אם היא צריכה משהו והיא שאלה אם סיימתי הכל ואמרתי "כן גבירתי" והיא קראה לי לבוא קרוב אליה וידעתי שהיא כועסת ושאולי היא תגיד לי שהייתי לא בסדר והיא הסתכלה עלי ואני כבר התכוננתי ואמרתי לעצמי שבאמת לא הייתי בסדר ושזה מגיע לי אבל אז גבירתי אמרה "למה את יחפה?" ואני אמרתי שככה אני תמיד עובדת והיא שאלה "לא קר לך?" והיא בטח ראתה שאני רועדת ואמרתי לה שקצת קר לי והיא התכופפה ושמה את הידיים על הרגליים שלי והידיים שלה היו חמות כאלה והיא אמרה "הרגליים שלך קפואות את מטורפת לכי מיד ללבוש גרביים" ואני רצתי מהר לחדר ולבשתי גרביים ואז חזרתי לסלון ורציתי לשבת על הרצפה אבל גבירתי אמרה לי לקום ולעמוד ואז היא ביקשה שאני אסביר לה שוב למה לא הספקתי לנקות בזמן ושאני אגיד את האמת וסיפרתי לה הכל ואמרתי לה שזאת האמת ושדווקא באתי מוקדם וזה לא שלא התעוררתי או משהו והיא רק הסתכלה עלי ואז היא שאלה אם הרגליים שלי יותר חמות כבר ואמרתי לה שכן והיא שאלה אם אני רוצה לשבת ואמרתי לה "כן בבקשה" והיא אמרה "לא הרצפה קרה תמשיכי לעמוד" ואני אמרתי "כן גבירתי" ואז היא שתקה ואני אמרתי שאני יודעת שלא הייתי בסדר ושאני יודעת שהיא כועסת ושאני רוצה לפצות אותה והיא אמרה "את צריכה לפצות את עצמך לא אותי" ולא הבנתי למה היא מתכוונת והיא אמרה "אני לא רוצה שתעבדי ככה בקור בימים כאלה בלי חימום ויחפה ותעשי לעצמך את הדברים האלה" ואני אמרתי "סליחה גבירתי" והיא אמרה "תבקשי מעצמך סליחה לא ממני" וניסיתי להגיד לה שוב שלא ידעתי אם מותר לי להדליק חימום והיא אמרה שאני יודעת שזה מרגיז אותה שאני פוגעת בעצמי ובכל זאת אני ממשיכה ואז היא שוב אמרה לי לבקש סליחה מעצמי ולא ידעתי איך לעשות את זה והיא המשיכה להגיד לי את זה עד שממש אמרתי בקול שאני מבקשת סליחה מעצמי ואז גבירתי קמה ואמרה לי לשבת על הספה איפה שהיא ישבה ואני ישבתי לאט והסתכלתי עליה והיא אמרה "אני הולכת להכין לנו ארוחת ערב" ואני אמרתי "לא בבקשה גבירתי אני רוצה להכין" והיא אמרה "את תשבי פה ותתחממי" ואני אמרתי "כן גבירתי" וככה ישבתי וגבירתי הכינה ארוחת ערב וכל כך שנאתי את עצמי על זה שהרסתי את כל היום הזה ושבמקום לשרת את גבירתי היא כאילו משרתת אותי ואחרי כמה דקות גבירתי הביאה לנו את החביתות והסלט לסלון ושאלה איפה הדף של הדיאטה שלי והתחלתי לקום ואמרתי שאני אביא אותו והיא אמרה "שבי לא ביקשתי ממך לקום" והתישבתי חזרה והיא שאלה שוב איפה הדף ואמרתי לה שהוא בתיק שלי והיא הלכה לחדר שלי והביאה אותו והביאה גם עט והתישבה לידי על הספה ורשמה שם את מה שאני אוכלת ואז היא הסתכלה על הדף ושאלה אם לא נשקלתי ואמרתי לה שרציתי שהיא תשקול אותי והיא אמרה "לא עכשיו קר מדי" ואני אמרתי לה שלא קר לי כבר והיא אמרה "תאכלי עכשיו" והתחלתי לאכול לאט והסתכלתי עליה ורק אחרי שהתחלתי לאכול גם היא התחילה לאכול ובחוץ היה כל הזמן גשם ורעמים חזקים וגבירתי כל הזמן שאלה אותי אם עדיין קר לי ואמרתי לה שכבר לא קר לי ורציתי נורא שזה יפסיק כבר ושאני אוכל לשרת אותה שוב אבל כבר לא אמרתי לה וככה אכלנו ואז גבירתי לקחה את הצלחות למטבח והתחילה לשטוף אותן ואני ישבתי שם בסלון והרגשתי כל כך רע עם כל מה שקורה.
אחר כך היא חזרה לסלון ושוב שאלה אם אני בסדר ואמרתי לה שכן ואז היא שאלה אם יש לי תשובה לשאלה שלה ושאלתי איזו שאלה והיא אמרה "שאלתי אותך ביום שני מה היית רוצה" ואמרתי לה שניסיתי לחשוב על זה אבל אני עדיין לא יודעת והיא אמרה "טוב" ואני אמרתי שאני מצטערת שעדיין אין לי תשובה והיא נשענה אחורה על הספה וקצת ליטפה לי את השיער ואמרה לי "את עדיין מרגישה שהיית לא בסדר היום?" ואני אמרתי לה שכן והיא שאלה במה הייתי לא בסדר ואמרתי לה שוב שלא הייתי בסדר בגלל שלא הספקתי לנקות בזמן ולא הספקתי לשרת אותה והיא אמרה "את עדיין לא מרגישה שהיית לא בסדר כלפי עצמך?" ואני אמרתי לה שהיא יותר חשובה והיא אמרה "אז מה זה היה שביקשת סליחה מעצמך קודם? זאת היתה הצגה בשבילי?" ואני אמרתי "לא גבירתי" והיא אמרה "אז גם כלפי עצמך לא היית בסדר" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה שאני חייבת ללמוד לכבד גם את עצמי וללמוד לקבל כי אחרת אני לא אוכל לדעת לתת ואני חשבתי על זה שאני כן מרגישה שאני יכולה לתת ולכבד אותה גם בלי זה אבל היא אמרה לי את זה שוב וידעתי שגם אם אני מרגישה ככה אז היא יודעת יותר טוב והיא צודקת ושאלתי אם אני יכולה להגיד לה משהו והיא אמרה שהיא מקשיבה ואמרתי לה "גבירתי אני מצטערת על זה ואני יודעת שאני לא בסדר בזה ואני יודעת שפגעתי גם בך ולא רק בעצמי וככה אני מרגישה בבקשה תביני אותי" והיא אמרה שהיא מבינה אותי ושהיא לא רוצה לדבר על זה יותר עכשיו ושאני רק אזכור את זה ואלמד מזה ואמרתי לה שאני מבטיחה ואז שאלתי אם אני יכולה להישקל וגבירתי אמרה שאני אשקול את עצמי בבית מחר וארשום על הדף ושהיא סומכת עלי ודווקא רציתי שהיא תשקול אותי וכבר לא היה לי קר אבל לא רציתי להתווכח ואז היא משכה אותי אליה ושמה את הראש שלי על הברכיים שלה וליטפה לי את השיער ואמרה "יש לך עוד מה ללמוד משרתת" ואני אמרתי "אני כל הזמן לומדת ממך גבירתי" והיא אמרה "ששש" והמשיכה ללטף לי את השיער והפנים ואני ניסיתי להירגע ואז היא אמרה לי "בואי אני אקח אותך הביתה" וידעתי שאסור לי להתווכח ושאני באמת צריכה ללמוד מהיום הזה איך להיות משרתת יותר טובה ולא סתם לשקוע בהרגשות הרעות ולקחתי את התיק וגבירתי הסיעה אותי הביתה והיה גשם נורא חזק ואמרתי לה תודה ענקית על כל מה שהיא עשתה בשבילי כי היא באמת יותר שירתה אותי היום ואני לא שירתתי אותה בכלל והיא חיבקה אותי שוב לפני שהיא הורידה אותי ורצתי הביתה כי היה גשם.
בבית אמא שלי שאלה איך היה היום שלי ואם הסתדרתי עם הגשם ואמרתי לה שהיה בסדר בלי לספר כלום והיא שאלה אם אני רוצה לאכול ואמרתי לה שכבר אכלתי ונכנסתי להתקלח וחשבתי שוב על הכל וניסיתי לסדר את כל המחשבות בראש ואחר כך סידרתי גם את החדר ואת השולחן שלי כי חשבתי שזה יעזור לי גם להרגיש יותר מסודרת וכתבתי קצת ושכבתי במיטה להתחמם וחשבתי על הכל ואיך אני יכולה להשתפר ואיך אני מודה לגבירתי שיש לה כזאת סבלנות אלי וניסיתי גם לחשוב על תשובה בשבילה והקול של הגשם והרעמים החזיר אותי לאיך שישבתי אצלה בערב ואיך שהיא עשתה לי ארוחת ערב ודיברה איתי ונרדמתי ככה עם דמעות בעיניים.
לפני 18 שנים. 18 בינואר 2006 בשעה 6:24
