התעוררתי בבוקר והסתכלתי מהחלון איך הכל רטוב מהגשם ונקי כזה ואהבתי את זה ואז יצאתי מהחדר וכל הבית עוד היה שקט וראיתי שהכל עוד מסודר מאתמול והתארגנתי באמבטיה וסידרתי את המיטה שלי וגבירתי עדיין ישנה ולא רציתי להעיר אותה אז ישבתי בסלון וחיכיתי והסתכלתי על הדף של הדיאטה וניסיתי לחשוב מה יהיה היום לארוחת צהריים אבל שוב לא ידעתי כי זה יום שישי ואני אף פעם לא יכולה לדעת איפה נאכל ומה יהיה שם וניסיתי לזכור לשאול את אמא שלי כשאני אגיע הביתה. ישבתי ככה די הרבה זמן וגבירתי המשיכה לישון ולא רציתי להעיר אותה ולהפריע לה אבל התחלתי לדאוג שאולי היא חולה או משהו כי בדרך כלל היא מתעוררת מוקדם וכל הזמן הסתכלתי על השעון והלכתי לחדר שלה ואפילו היצצתי קצת לראות אם היא אולי ערה ורוצה משהו ולא יכולה לקום אבל היא סתם ישנה ויצאתי מהר וחזרתי לסלון כי לא היה לי נעים ככה להציץ.
אחר כך כבר ממש התחלתי לדאוג אבל לא רציתי להעיר את גבירתי כי חשבתי שאו שהיא סתם רוצה לישון עד מאוחר או שהיא באמת לא מרגישה טוב ובכל מקרה אני לא צריכה להפריע לה וחיפשתי אם יש משהו שאני יכולה לעשות בבית בשקט בלי להפריע לה אבל הכל היה מסודר ושקט כזה ופתאום השקט הזה היה מפחיד והתגעגעתי לקול של גבירתי ולנוכחות שלה לידי וסתם ישבתי וחיכיתי קצת בסלון ואחר כך בחדר שלי וניסיתי לקרוא אבל לא יכולתי להתרכז בזה ולא יכולתי לחשוב על כלום חוץ מעל הדאגה הזאת. בסוף פתאום שמעתי את גבירתי קוראת לי ורצתי לחדר שלה והיא אמרה "וואו נורא מאוחר" ואני שאלתי אם היא לא מרגישה טוב והיא אמרה שהכל בסדר ושאלה אם דאגתי לה ואמרתי לה שכן והיא אמרה שאני מתוקה ושאלתי אם היא רוצה קפה והיא אמרה שכן. הכנתי לשתינו קפה ורציתי לשאול אם היא רוצה גם עוגה אבל היא בדיוק נכנסה לאמבטיה להתארגן ולא רציתי להפריע לה שם ורק הוצאתי את העוגה וצלחת אבל לא חתכתי ואחר כך רצתי מהר והבאתי את הדף שלא הדיאטה וכתבתי שאני שותה קפה. גבירתי באה וישבה במטבח ואמרה "אני לא יודעת מה קרה לי שישנתי עד עכשיו" ואני שוב שאלתי אם היא מרגישה טוב והיא חייכה ונתנה לי יד ואמרה "את דואגת לי?" ואני הסמקתי קצת ואמרתי "כן גבירתי דאגתי" והיא אמרה לי לבוא אליה ואני ישבתי על הרצפה ושמתי את הראש על הברכיים שלה כמו שאני אוהבת והיא חיבקה אותי וליטפה לי את הראש ואמרה "אני בסדר גמור כנראה סתם הייתי עייפה מכל השבוע" ואני הרגשתי כל כך טוב וכל כך מוגנת בידיים שלה ואמרתי לה "אני אוהבת אותך גבירתי" והיא המשיכה ללטף אותי ואז היא שאלה אם אני לא רוצה להמשיך לשתות את הקפה עם העוגה ואמרתי לה שהכנתי את העוגה בשבילה והיא אמרה "אני לא רוצה עכשיו עוגה" ואני אמרתי לה שאני רוצה להישאר ככה קרובה אליה אם אפשר והיא לא אמרה כלום ורק ליטפה אותי עוד ואני שקעתי שם וכל הזמן אמרתי לעצמי שזה לא בסדר ושאני צריכה לקום ולחזור להיות משרתת כי אני כאילו מרשה לעצמי יותר מדי סתם להתפנק אבל מצד שני לא יכולתי לקום ושם וכאילו נדבקתי ככה והשתתקתי וגבירתי לא אמרה לי לקום ולא זירזה אותי והבינה שזה מה שאני צריכה.
בסוף הרמתי את הראש והסתכלתי עליה וראיתי שהיא מסתכלת עלי ומחייכת ושאלתי "מה אני יכולה לעשות בשבילך גבירתי" והיא ליטפה לי את הפנים עוד קצת ואמרה "מה היית רוצה לעשות?" ואני אמרתי "מה שתבקשי ממני גבירתי" והיא אמרה "אבל טוב לי ככה אני לא צריכה כלום עכשיו" ואני חייכתי ונישקתי לה את היד שליטפה אותי ואמרתי לה "גם לי טוב ככה גבירתי" ונשארנו ככה עוד כמה דקות וזה היה נורא מרגיע והרגשתי שאני מרחפת כמו בחלום נעים. אחר כך גבירתי הרימה אותי שאני אקום ואז גם היא קמה ואמרה לי לסדר את המטבח ואני כאילו התעוררתי מהחלום ונזכרתי שאני בעצם המשרתת שלה ושטפתי את הכוסות וניקיתי את השולחן וכל הזמן עוד חייכתי ככה וגבירתי בינתיים התלבשה בחדר שלה ואז היא יצאה והלכה להתארגן ולהסתרק באמבטיה ואני הלכתי מהר לסדר לה את המיטה ואחר כך כבר הלכתי לארגן את התיק שלי כי ידעתי שגבירתי כבר רוצה שאני אלך ושהיא כנראה רוצה ללכת גם ולא רציתי לעכב אותה וחיכיתי בסלון וכשהיא היתה מוכנה היא באה ונתנה לי נשיקה בראש ואמרה לי "בואי משרתת שלי אני איקח אותך הביתה".
בבית עזרתי לאמא שלי עם הכביסה ובגלל שהיה גשם תלינו הכל בתוך הבית על המתקן ואחר כך נסענו לסבתא שלי וישר ניסיתי לברר מה יש לאכול וסבתא שלי חשבה שאני שואלת את זה כי אני כבר רעבה ואמרה שיש הרבה דברים והתחילה להגיד את הכל ואני ניסיתי לחשוב מה אני יאכל ורשמתי את זה בדף ורציתי לשים את הדף מולי על השולחן כשאני אוכלת אבל לא רציתי שאמא שלי וסבתא שלי יתחילו להציק לי עם שאלות אז פשוט זכרתי את הכל ואכלתי רק מה שהחלטתי מהתחלה ואחר כך סבתא שלי עוד הביאה המון עוגיות ועוגות וממתקים והיה לי ממש קשה להתאפק כשכל זה מולי ורציתי להגיד לה שתפסיק כל פעם לשים את כל הדברים האלה על השולחן כי זה נורא קשה אבל לא אמרתי לה כי ידעתי שזה יתחיל שוב ויכוח כזה על למה אני עושה דיאטה ושאני לא צריכה בכלל ועוד היה לי מצב רוח כל כך טוב מהבוקר עם גבירתי ולא רציתי לקלקל אותו אז פשוט התאפקתי גם מהאוכל וגם מלהגיד את זה למרות שסבתא שלי כל הזמן שאלה למה אני לא אוכלת כלום וכל הזמן אמרה שיש עוגיות ויש עוגות וכאילו הסבירה לי מה יש על השולחן מול העיניים שלי וזה היה עוד יותר קשה והרגשתי שזה ממש כמו נסיון בשבילי לא להתעצבן מזה ולענות בסבלנות ולהתעלם מהכל.
חזרתי הביתה די מוקדם וכתבתי קצת ביומן ופתאום הייתי נורא עייפה והלכתי קצת לישון ובערב ישבתי עם אמא שלי וראינו טלויזיה וכל הזמן ניסיתי עוד לשמור את המצב רוח הטוב ולהיזכר בגבירתי וכמה היה לי טוב אצלה ולא לקלקל את זה עם מחשבות על אוכל ועל כל מיני דברים מעצבנים ואחר כך נהיה לי ממש קר והלכתי לחדר ונכנסתי מתחת לשמיכה והתקפלתי ככה ושכבתי שם עוד די הרבה זמן ערה עד שנרדמתי.
לפני 18 שנים. 20 בינואר 2006 בשעה 7:49