בבוקר התעוררתי די מוקדם והמשכתי לשכב במיטה ולהתחמם ואז קמתי וישבתי עם קפה עם המחשב קצת וכתבתי ובגלל שהיה קר הרגשתי כל נגיעה של הטרנינג עלי כאילו היא מחממת אותי כל פעם מחדש. אחר כך שמעתי את אמא שלי קמה ומתחילה לסדר את המטבח ויצאתי אליה ושאלתי מה היא עושה והיא אמרה שהיא רוצה לבשל ופתאום יצא ששאלתי אותה אם היא רוצה שאני אבשל וזה קצת הפתיע אפילו אותי ואמא שלי חייכה ושאלה מה אני אבשל וניסיתי לחשוב וכל מה שהיה לי בראש זה ספגטי בולונז וזה מה שאמרתי לה והיא אמרה שנבדוק אם יש את כל מה שצריך והיה לנו בשר בהקפאה וגם ספגטי בארון והתחלתי להכין. בהתחלה אמא שלי עוד ניסתה לתת לי הוראות ולהגיד לי מה אני עושה לא בסדר אבל ביקשתי שתפסיק והשתדלתי לבקש יפה שהיא לא תיעלב והיא באמת חייכה ורציתי שהיא תלך ושאני אבשל לבד אבל היא התישבה במטבח ועדיין הסתכלה עלי ועל מה שאני עושה אבל היא לא אמרה כלום. כל פעם שהסתכלתי עליה היא חייכה ככה ובסוף שאלתי למה היא מחייכת כל הזמן כי היה נראה לי שהיא צוחקת עלי או מזלזלת באיך שאני מבשלת אבל היא אמרה שזה מקסים בעיניה שלמדתי ככה לבשל ורציתי לשאול אותה אם היא חושבת שאני עושה משהו לא נכון אבל לא שאלתי כי החלטתי שאני יודעת מה אני עושה ואני לא צריכה שהיא תתחיל להעיר לי.
כשהכל היה מוכן העברתי את הספגטי לקערה ואת הרוטב לקערה אחרת ואמא שלי אמרה שזה מריח טוב והיא שאלה מתי אני רוצה לאכול והסתכלתי על השעון והיה עוד די מוקדם ולא ידעתי אם זה טוב לאכול מוקדם או שכדאי לחכות כי כשאוכלים מוקדם אחר כך פתאום רעבים שוב ואז יצא שאני יאכל הרבה ואמרתי לאמא שלי שאולי נחכה קצת אם היא לא רעבה והיא הסכימה. היא הלכה לקרוא עיתון וגם אני קראתי קצת ואז טלי התקשרה אלי ושאלה מה אני עושה ואיך היה השבוע וסיפרתי לה על כל מה שהיה וגם על הדברים הלא נעימים כי אחרי שהכל מסתדר ואני מרגישה טוב אני יכולה גם לדבר בצורה יותר נוחה על דברים שלא היו טובים וטלי כל הזמן ניסתה להרגיע אותי ולעודד אותי ואמרתי לה שהכל כבר בסדר ואני מרגישה יותר טוב ושהיא לא צריכה לעודד אותי ושאני מספרת לה רק כי חשוב לי שהיא תדע כי היא חברה שלי ופתאום שתינו נורא רצינו להיפגש כי הטלפון לא היה מספיק ובאמת כבר שבוע לא ראיתי אותה וגם לא דיברנו כמעט ושאלתי אותה אם היא רוצה לבוא לאכול איתנו צהריים והיא אמרה שלא נעים לה שתמיד היא באה ואוכלת כאן ואמרתי לה שזה שטויות וכבר מזמן היא לא באה וגם אמא שלי תשמח שהיא תבוא וחוץ מזה לא רציתי לצאת בגשם וגם להשאיר את אמא שלי לבד וגם טלי יודעת שאצלי הרבה יותר נוח ויש פרטיות ואפשר לדבר כמו שאנחנו רוצות. היא באה ואני ניגבתי אחריה את הכניסה כי הנעליים שלה היו רטובות והיה לה נורא לא נעים מזה ואמרתי לה שזה בסדר ושאני רגילה פשוט לנגב ולנקות ככה והיא חייכה אבל היא לא אמרה כלום כי אמא שלי גם היתה שם אבל ידעתי מה היא רוצה להגיד על זה.
אחר כך אכלנו ביחד ואמא שלי אמרה לטלי שאני הכנתי את האוכל וטלי הסתכלה עלי וחייכה ואמרה לאמא שלי "היא משהו אה?" ואמא שלי אמרה "כן היא מלאך" וקיויתי שהיא לא תגיד שאני פיה כי זה משהו שאני מרגישה שרק לגבירתי מותר להגיד וזאת המילה שלה ואני ארגיש מאוד לא נוח אם יתחילו לקרוא לי ככה. אחרי האוכל אני סידרתי את הכלים בכיור ורציתי לשטוף אבל אמא שלי אמרה שאני לא צריכה ושאני אהיה עם טלי וממש התעקשה על זה למרות שפתאום רציתי ככה לשטוף כלים. ישבנו בחדר שלי ודיברנו ושאלתי את טלי איך מסתדר לה בעבודה כי חשוב לי לדעת שטוב לה שם כי אני מרגישה כאילו יש לי קצת אחריות על זה שהיא שם והיא אמרה שממש טוב לה שם ושזה גם כסף טוב ושהיא נורא שמחה שעזרתי לה בזה ואמרה לי תודה ואמרתי לה שהיא לא צריכה להגיד לי תודה כי בשביל זה יש חברות ואז היא אמרה לי שהיא הולכת להגיד לי משהו ושזה בינינו והיא סיפרה לי שיש מישהי בעבודה שהיא חושבת שהיא קצת מתחילה איתה ואני ישר התחלתי לשאול המון שאלות וטלי אמרה שאני לא אתלהב כי זה לא כזה ברור וזה לא שהיא באה ואמרה לה אבל היא רואה קצת מבטים וקצת רמזים ושההיא כל הזמן מחמיאה לה ומנסה להיות לידה ושאלתי את טלי אם ההיא מוצאת חן בעיניה והיא אמרה שכן אז אמרתי לה שתנסה לרמוז לה בחזרה או להגיד לה משהו ולהיות קצת יותר יוזמת והיא כמעט צעקה עלי ואמרה "השתגעת?" ולא הבנתי למה זה כל כך משוגע להגיד את זה ואמרתי לה שאם שתיהן ככה לא יעיזו להגיד אז לא יצא כלום וחבל כי שתיהן רוצות וטלי אמרה שאני אירגע וזה לא כמו שאני מתארת כי זה לא כזה ברור ואולי היא סתם נחמדה אליה והיא מפחדת שאם היא תגיד משהו וזה בסוף לא יהיה לעניין אז זה יצא פדיחה וכולם ידברו על זה והיא תרגיש לא נעים אפילו להמשיך לעבוד שם ואני אמרתי לה שהיא חייבת להעיז כי אחרת אף פעם לא יצא כלום וכמו שאני אמרתי בסוף לגבירתי שאני רוצה להיות משרתת שלה ככה אני יודעת שאם לא מעיזים אז סתם נשארים עם מחשבות של מה היה יכול להיות וטלי ניסתה להגיד שזה לא אותו דבר ואמרתי לה שזה בדיוק אותו דבר ואולי אפילו יותר קל בשבילה כי להגיד למישהי שאת רוצה להיות משרתת שלה זה הרבה יותר קשה ולא מקובל מלהגיד שהיא רוצה לצאת איתה וניסיתי לחשוב על ניסוח טוב של איך טלי יכולה להגיד לבחורה ההיא משהו שלא יהיה ממש בוטה אבל שהיא תבין מזה אולי אם יש סיכוי כמו נגיד סתם להזמין אותה לאכול צהריים יחד או לצאת סתם לפאב בערב וטלי אמרה שזה כן בוטה וזה ממש כאילו להתחיל איתה ולא ידעתי מה להגיד על זה ואמרתי לה "אז אולי את צריכה להתחיל איתה" וטלי הסמיקה ואמרה "די תירגעי כבר למה סיפרתי לך בכלל" ואמרתי לה שאני לא מתכוונת ללחוץ ואני מצטערת אם זה יצא ככה ושאני רק רוצה שיהיה לה טוב ואני לא רוצה שהיא לא תספר לי דברים ואז שתקנו ככה וכל אחת היתה עם המחשבות שלה ואני לא יודעת מה טלי חשבה באותו זמן אבל אני חשבתי שאני עדיין צודקת ושהיא חייבת לעשות צעד.
אחר כך שתינו קפה עם אמא שלי בסלון ודיברנו קצת וטלי סיפרה על העבודה שלה ואמרה לאמא שלי שזה הכל בזכותי ואמא שלי חייכה ואמרה שוב שאני מלאך וידעתי שבראש היא חושבת עדיין למה אני לא לקחתי את העבודה הזאת ולמה אני ממשיכה לעבוד אצל גבירתי למרות שהיא לא אמרה כלום וניסתה להראות שהיא שמחה בשביל טלי. המשכנו לראות טלויזיה ואני פתאום בגלל שכבר נהיה ערב התחלתי לחשוב בלי לשלוט על זה על מחר ועל גבירתי כאילו כבר לא עניין אותי מה שקורה היום וכאילו אני מתחילה לחיות את מחר כבר ומחכה לזה ובכלל לא התרכזתי בטלויזיה וזה היה טוב שאמא שלי וטלי כן התרכזו שם כי זה נתן לי את השקט לחלום ככה ודווקא שמחתי שאני עוד יכולה ככה לחלום בשבת בבית כי כשאני עובדת אני משתדלת לא לעשות את זה ולהתרכז רק בעבודה ובגבירתי.
בערב טלי הלכה ואני התקלחתי וחשבתי שוב אם זה היה בסדר להגיד לטלי את מה שאמרתי ולהיות כזאת לוחצת אבל כן הרגשתי שאני צודקת ושהיא חייבת לעשות משהו ואולי לא להגיד את זה בצורה ישירה אבל כן למצוא דרך לרמוז על זה ולראות מה יוצא כי נורא חבל לי בשביל טלי שדבר כזה יתפספס רק בגלל ששתיהן לא יודעות איך להגיד ומתביישות וחשבתי שאם אני אמצא רעיון אני אגיד לטלי בשביל לעזור לה ולא בשביל להציק וללחוץ כי אני באמת חושבת רק לטובתה. אחר כך ישבתי עוד קצת עם המחשב וכתבתי וקראתי דברים והדלקתי טלויזיה ושכבתי במיטה אבל שוב חשבתי רק על מחר ועל גבירתי ובקושי ידעתי בכלל מה אני רואה בטלויזיה.
לפני 18 שנים. 21 בינואר 2006 בשעה 9:40