בבוקר קמתי מוקדם והכנתי כבר במטבח את הכוסות לקפה אבל לא הרתחתי את המים כי חיכיתי שגבירתי תתעורר ובינתיים סידרתי קצת את הסלון ואת החדר שלי והסתכלתי קצת מהחלון בסלון והקשבתי לשקט וניסיתי להירגע ולחשוב על מה שאני אעשה היום בשביל גבירתי ובכלל בסוף השבוע אבל אז חשבתי שאני לא צריכה לעשות תוכניות כי אחר כך אני סתם מתאכזבת כשדברים לא קורים ואני פשוט צריכה לחשוב כל הזמן על גבירתי ועל מה שהיא חושבת ולקבל את מה שהיא מבקשת ולהתרכז באיך אני עושה את זה הכי טוב. אחר כך גבירתי התעוררה ואני הכנתי את הקפה ואז הלכתי לסדר את החדר שלה וגם להתארגן קצת באמבטיה בעצמי וכשבאתי למטבח גבירתי כבר ישבה עם הקפה ואמרה לי לשבת איתה ואני ישבתי והלב שלי דפק פתאום רק מזה שאני לידה ככה ומאיך שהיא מחייכת אלי ואומרת לי "בוקר טוב משרתת יפה" ואני אמרתי לה "בוקר טוב גבירתי" ואז הרגשתי שאני אומרת את זה כאילו זה משהו אוטומטי כזה אז אמרתי גם "אני אוהבת אותך" וגבירתי ליטפה לי את הראש ושאלה "מה את רוצה לעשות היום?" ונזכרתי איך קודם חשבתי בדיוק על זה ואיך שהגעתי למסקנה שאני לא צריכה לעשות תוכניות ושאני צריכה לעשות מה שגבירתי מבקשת אבל מצד שני אם היא מבקשת שאני אגיד לה מה אני רוצה לעשות אז זה קצת מבלבל כי אני בכל זאת צריכה להחליט. בסוף אמרתי לה שאני רוצה לשרת אותה ושהיא תהיה מרוצה וחשבתי שזאת תשובה טובה כי בכל זאת הרגשתי שהיא לא היתה מרוצה ממני אתמול למרות שהיא לא כעסה עלי. גבירתי שאלה אם דיברתי עם החברה שלי טלי ואמרתי לה שלא והיא שאלה אם זה לא מסקרן אותי לשמוע מה היה שם ואמרתי לה שכן אבל אני אדבר איתה בסוף השבוע וגבירתי אמרה "כשאת חופשיה בחדר שלך את יכולה גם לדבר בטלפון" ואני חשבתי על זה ודמיינתי איך אני יושבת שם ומדברת בטלפון ופתאום גבירתי קוראת לי כי היא צריכה משהו וזה נראה לי ממש לא לעניין לדבר בטלפון אפילו כשאני לא ממש עובדת ואמרתי לגבירתי "אני מעדיפה לא לעשות את זה כשאני איתך" וגבירתי חייכה ואז היא אמרה לי "נשקלת אתמול?" ואני אמרתי "לא גבירתי" והיא אמרה "גם זה לא מסקרן אותך?" ואני אמרתי "חיכיתי שאת תשקלי אותי גבירתי" והיא אמרה "אז בואי אני אשקול אותך" ואני קמתי והלכתי להביא את המשקל ואת הדף של הדיאטה.
התפשטתי ועליתי על המשקל וגבירתי כמו תמיד לא הסתכלה עליו ורק שאלה אותי כמה הוא מראה ואני אמרתי לה וראיתי שירדתי חצי קילו וקצת התאכזבתי כי חשבתי שאני ארד יותר וגבירתי רשמה את זה ואז היא הסתכלה עלי ושאלה "את מאוכזבת?" ואני אמרתי "קצת" וגבירתי אמרה "את כבר יודעת שדיאטה זה לא דבר קל" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא אמרה "זה לא תמיד הולך כמו שמצפים אבל אני סומכת עליך שתגיעי ליעד שהיצבנו כי את לא בחורה שנשברת נכון?" ואני אמרתי "כן גבירתי" וזה באמת עודד אותי ואז היא אמרה "תתלבשי ותבואי לשים לי לק" ואני התלבשתי והחזרתי מהר את המשקל לחדר ולמרות שהחלטתי להישקל תמיד שוב בחדר לא עשיתי את זה הפעם כי הרגשתי שאני ממהרת לגבירתי ושאני לא יכולה לתת לה לחכות. הבאתי את הלק והאציטון וגבירתי ישבה ושתתה את הקפה ועישנה בזמן שאני שמתי לה לק בידיים ואחר כך היא הסתכלה על זה וחיכיתי לשמוע אם היא מרוצה ואז היא אמרה "יופי עכשיו גם ברגליים" ואני הרגשתי שזה שאני יורדת לרגליים שלה זה פרס על זה שהצלחתי בידיים כי אני אוהבת להיות ליד הרגליים שלה ולהרגיש את האינטימיות הזאת ושהיא מרשה לי את זה.
שמתי לה לק ברגליים ממש בזהירות כאילו זה מקום קדוש כזה ורציתי גם לעשות לה מסג' או לפחות לתת לה נשיקה שם אבל פחדתי שזה יהרוס את הלק ולא רציתי לגעת יותר מדי ולהרוס וכשסיימתי הסתכלתי למעלה על גבירתי והיא שאלה אם סיימתי ואמרתי לה שכן והיא אמרה "יופי חמודה עכשיו את בוחרת לי בגדים ואז מתארגנת לצאת" ואני אמרתי "כן גבירתי" והלכתי לחדר שלה ובחרתי בגדים מהחדשים שהיא קנתה בשבוע שעבר והכנתי אותם על המיטה ושמעתי שגבירתי מדברת בטלפון וקובעת עם חברה שלה ואז הלכתי לחדר שלי והתלבשתי וסידרתי את התיק והדף של הדיאטה עוד היה במטבח והלכתי לקחת אותו וגבירתי אמרה "את מוכנה?" ואני אמרתי "כן גבירתי" והיא נתנה לי את הדף ואני הלכתי לשים אותו בתיק והיא הלכה להתלבש. היא הסיעה אותי הביתה רק אחרי שהגעתי פתאום שמתי לב שבכלל לא הרגשתי רע עם זה שגבירתי אמרה לי שאני הולכת הביתה כי תמיד אני מרגישה ככה ודווקא שמחתי על זה לא בגלל שהיא שיחררה אותי הביתה מוקדם אלא בגלל שבאמת הצלחתי סוף סוף לא לחשוב על עצמי ובאמת רק לעשות את מה שהיא מבקשת.
בבית התארגנתי קצת ואמא שלי בדיוק יצאה לקניות ולא הלכתי איתה אבל הבטחתי לה שאני אעזור לה לסחוב הכל כשהיא תחזור ובינתיים ישבתי בחדר וקצת נירגעתי מהמחשבות והקשבתי לגשם בחוץ ואז התקשרתי לטלי והיא ישר התנצלה על זה שהיא הפריעה לי אתמול ואמרתי לה שוב שהיא לא הפריעה ואמרתי לה שאני רוצה לדעת הכל והיא קצת היתה נבוכה וביקשה שאני אשאל כי היא לא יודעת איך לספר ואני שאלתי ולאט לאט היא סיפרה לי למרות שבאמת זה היה רק ארוחת צהריים כזאת בעבודה ולא יותר אבל היא אמרה שבאמת היתה כימיה כזאת ושהיא מקווה שהיא לא טועה בהרגשה שלה ושהיא לא בונה פנטזיות מכלום ואני אמרתי לה שאולי היא צריכה לשאול את הבחורה ההיא אם היא רוצה לצאת בערב וככה לדעת כי זה לא הזמנה בוטה כזאת וישירה אלא אפשר גם לחשוב שהיא סתם שואלת אבל אם הבחורה ההיא גם בעניין אז היא ישר תבין וטלי אמרה שהיא יודעת שאני צודקת אבל כל פעם שהיא חושבת על זה אין לה אומץ ואני אמרתי לה פתאום "תעשי חזרות עלי" והיא לא הבינה ואמרתי לה שתציע לי כאילו אני הבחורה ההיא וככה כאילו תתאמן וטלי צחקה ואמרתי לה שאני רצינית ואז היא אמרה לי "בא לך לשבת באיזה מקום בערב?" ואני רציתי לצחוק כי זה היה באמת קצת מלאכותי ומביך אבל התאפקתי כי זה היה פוגע בטלי ואמרתי "כן מתי? היום?" וטלי קצת שתקה והבנתי שהיא קצת נבוכה ואז אני כאילו לקחתי את היוזמה ואמרתי לה "את יכולה היום?" והיא אמרה "כן" כזה חנוק ואני אמרתי "טוב אז נגיד ב-11 ניפגש אצלי?" והיא לא אמרה כלום ואני המשכתי כאילו את המשחק ונתתי לה את הכתובת שלי ואז שמעתי אותה צוחקת וקצת נירגעתי כי חשבתי כבר שהיא התעלפה שם או משהו ואמרתי לה "אז קבענו?" והיא אמרה "כן" ואני אמרתי "אחלה אז ב-11" והיא אמרה "כן" ואני אמרתי גם "את חמודה היה לי נורא נחמד אז בצהריים" והיא אמרה "גם לי" ואז שמעתי את אמא שלי חוזרת ואמרתי לה "טוב אז ביי בינתיים" והיא אמרה "ביי" וזאת היתה השיחה הכי מוזרה שהיתה לי בטלפון בחיים ובטח עם טלי אבל הרגשתי טוב שעשיתי את זה בשבילה וידעתי שהיא תתקשר אחר כך שוב וחייכתי.
בצהריים אכלנו אצל סבתא שלי וכל הזמן חשבתי אם טלי תתקשר אבל היא לא התקשרה וחשבתי שאולי היא נפגעה מזה שהפסקתי את השיחה ככה והחלטתי שאני אתקשר אליה כשאני אחזור מהארוחה. כשחזרתי באמת התקשרתי אליה ופתאום שתינו היינו נבוכות ואמרתי "היי" וגם היא אמרה "היי" ואז שתקנו קצת ואז היא אמרה "מה? את מבטלת?" ואני בהתחלה לא הבנתי ואז צחקתי ואמרתי לה "לא מה פתאום" ושוב שתקנו ואז אמרתי "סתם התגעגעתי ורציתי לראות מה שלומך" והיא אמרה "קבענו ב-11" ואני אמרתי "כן" ופתאום חשבתי שאולי היא באמת חושבת שאני זאת שמתחילה איתה אבל לא פחדתי מזה כי ידעתי שהיא יודעת למה התכוונתי ושבערב גם נמשיך לדבר על הכל ואז היא אמרה שהיא צריכה ללכת. גם זאת היתה שיחה מוזרה אבל זה רק גרם לי יותר לרצות שכבר יגיע הערב ושהכל יחזור להיות רגיל ובינתיים כתבתי קצת ביומן וישבתי עם המחשב ואז הלכתי להתקלח ואחר כך גם ראיתי קצת טלויזיה וניסיתי לחשוב מה גבירתי היתה אומרת על כל מה שעשיתי עם טלי בטלפון וקיויתי שהיא תהיה מרוצה ממני שהייתי כזאת יוזמת ובוגרת ושהיה לי את הרעיון הזה שבסופו של דבר אולי יגרום לטלי באמת לא לפחד.
טלי הגיעה בעשר וחצי וכשפתחתי את הדלת היא אמרה "קצת הקדמתי" וחייכה ועמדה בדלת ואני משכתי אותה פנימה וחיבקתי אותה וגם היא חיבקה אותי ואמרה לי "זה כזה מפחיד" ואני אמרתי לה "מה יש לפחד זה מה שאת רוצה שיקרה" והיא אמרה "בגלל זה זה מפחיד" ואני לקחתי אותה לחדר שלי ואמרתי לה כמו שהיא אמרה לי פעם "אל תפחדי אני לא נושכת" והיא אמרה "די את לא מבינה אני באמת הרגשתי שאני קובעת איתך לצאת" ואני צחקתי ואמרתי לה "באמת קבענו לצאת" והיא אמרה "די נו את יודעת למה התכוונתי" ואני אמרתי לה "אני יודעת אבל אני רק מנסה להרגיע אותך ושלא תפחדי" והיא שמה את הראש בידיים ואז היא הרימה אותו ואמרה "טוב אז לאן הולכים?" ופתאום חשבתי שכבר מזמן רציתי ללכת עם טלי לפאב של לסביות בגלל שהיא אמרה שהיא רוצה ומפחדת ושאם נלך שתינו זה יהיה יותר קל אבל עכשיו זה פתאום נראה לי באמת מוגזם כי זה כאילו באמת לקחת את המשחק הזה יותר מדי והחלטנו ללכת לפאב שתמיד אנחנו הולכות אליו והייתי צריכה להתלבש ופתאום הרגשתי קצת נבוכה להתלבש ליד טלי ודי שנאתי את עצמי על זה כי בכל זאת היא חברה שלי אבל כל השיחות המוזרות שלנו כאילו גרמו גם לי לחשוב שזה באמת ובסוף התלבשתי מהר ככה וראיתי שגם טלי לא מסתכלת עלי כי אולי גם היא הרגישה ככה.
ישבנו בפאב ושתינו קצת ואז באמת שתינו נירגענו וטלי סיפרה לי עוד על הבחורה ההיא ומה שהיה בארוחת צהריים שהיא היתה איתה ואני ניסיתי באמת להרגיע אותה ולא ללחוץ יותר ממה שכבר עשיתי ופתאום חשבתי שאולי באמת מסתכלים עלינו וחושבים שאנחנו זוג לסביות או משהו כי דיברנו ככה חלש וקרוב שלא ישמעו על מה אנחנו מדברות ופתאום הרגשתי אולי קצת כמו שטלי מרגישה שהיא מפחדת שידעו או יחשבו ושהיא כל הזמן מרגישה שהיא צריכה להתחבא ופתאום נורא הבנתי אותה כי ראיתי כמה זה מביך אפילו שבמקרה שלי זה אולי מביך כי אני לא לסבית ואפשר היה לחשוב שאם אצלה זה נכון אז מה איכפת לה מה חושבים אבל זה לא משנה כי עצם זה שהרגשתי אותה ככה גרם לי להבין אותה ורציתי להגיד לה את זה אבל לא ידעתי איך וגם באמת פתאום פחדתי ששומעים אותנו ושזה יהיה יותר מדי וניסיתי לשנות את הנושא ולמצוא על מה לדבר שיהיה סתם כזה נוח ונעים ודיברנו על כל מיני דברים וגם סיפרתי לה על דברים שהיו לי השבוע כדי שהיא לא תרגיש שרק היא מדברת על דברים אישיים והיא גם שאלה אותי אם התחלתי ללמוד נהיגה ובאמת נזכרתי שלא התקשרתי שוב למורה לנהיגה והבטחתי לעצמי שאני אעשה את זה ביום ראשון. כשחזרנו שתינו היינו קצת שיכורות והיה קר וטלי חיבקה אותי ואמרה לי תודה ושאני מדהימה ונתנה לי נשיקה בלחי ואני קצת הסמקתי אבל היא בטח לא ראתה בגלל החושך ואז היא אמרה "את כזאת מושלמת" ואני הרגשתי שזאת ממש מילה שאסור להגיד כי זה מה שאני תמיד אומרת על גבירתי אבל לא אמרתי לטלי את זה ואז טלי אמרה "רק חיסרון אחד יש לך" ואני שאלתי איזה והיא אמרה "תחשבי לבד מפגרת" וצחקה והלכה הביתה.
לפני 18 שנים. 10 בפברואר 2006 בשעה 10:44
