לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חלום מתגשם

היכרתי אותה לפני הגיוס כשהיא היתה הבוסית שלי. אף אחת לא גרמה לי להרגיש ככה. רציתי לשרת אותה כל הזמן ולהיות תחת הסמכות שלה. כשהייתי בצבא רציתי לשכוח ממנה אבל לא יכולתי. עכשיו אני המשרתת ואני לא רוצה שזה יגמר אף פעם.
לפני 18 שנים. 21 בפברואר 2006 בשעה 7:08

בבוקר ישבתי עם הקפה וניסיתי להירגע ולהתרכז בשיעור נהיגה שלי כמו שגבירתי אמרה וכמו שהיא מצפה ממני. אחרי שקצת כתבתי וקראתי במחשב סידרתי את החדר ואחר כך כשלקחתי את הכוס שלי למטבח סידרתי גם שם ואפילו רחצתי כלים כי כבר הייתי בתוך הנקיון וגיליתי שזה מרגיע אותי לעשות דברים כאלה ואחרי שסיימתי לנקות שם אפילו רציתי פתאום לטאטא אבל אמרתי לעצמי שזה מוזר כי אני בבית ולא אצל גבירתי ופתאום זה היה לי גם היה קצת מאוחר כבר והייתי צריכה להתארגן ולצאת. כשיצאתי מהבית הסתכלתי על השמים והיה בהיר כזה ושמחתי שלא יהיה לי גשם שוב בשיעור נהיגה כי השיעור הקודם היה נורא קשה בגלל זה. גם הפעם המורה כבר נתן לי לנהוג ברחובות ראשיים ועמוסים וזה היה מלחיץ אבל הוא כל הזמן ניסה להרגיע אותי ואמר שאני נוהגת טוב למרות שאני נוהגת לאט וכל הזמן כולם עוקפים אותי או מצפצפים מאחורה אבל המורה אומר שאני נוהגת נכון וזהיר וזה הכי חשוב לעשות את הדברים נכון גם אם עושים אותם לאט בהתחלה כי אחר כך הדברים הנכונים כבר יבואו אצלי באופן טבעי ואז אני גם אוכל להרשות לעצמי לעשות אותם יותר מהר. הוא גם אומר "אם הם מצפצפים תצפצפי עליהם" ואני מנסה לזכור את זה ולהפנים את זה ומדי פעם כשאני עומדת ברמזור אני גם נכנסת למחשבות שכאילו ככה אני אסיע את גבירתי כשיהיה לי רשיון ואני מתחילה להתרגש אבל אני משתדלת מיד להפסיק עם המחשבות האלה ולשכוח מזה בינתיים ולהתרכז בנהיגה ואני אומרת לעצמי שיש לי מספיק זמן בבית לחלום ולחשוב במיוחד שזה יום חופשי ואז החלומות שלי לא מפריעים לאף אחד וזה אפילו יכול להיחשב משהו שאני עושה בשביל גבירתי כי זה לא סתם לחלום על משהו שלא יקרה אלא זה קצת לתכנן את העתיד.

באמצע השיעור המורה שאל אותי אם אני רוצה לנסוע לעבודה שלי וזה קצת בילבל אותי ואפילו הוא היה צריך לשים לי ברקס ככה די פתאומי כי לא שמתי לב לתמרור עצור בדיוק אחרי שהוא שאל את זה וקיויתי שהוא לא יכעס ושהוא לא יראה שאני קצת בהלם מהשאלה שלו אבל הוא לא כעס והוא רק הראה לי שהיה שם תמרור ואמר לי שאני חייבת לשים לב לדברים כאלה ואני ביקשתי סליחה והוא חייך ואז הוא שאל שוב ואני אמרתי לו שאני לא עובדת היום וקצת גימגמתי והוא אמר שאם ככה ניסע הביתה והוא קצת כיוון אותי כי לא הייתי בטוחה בדרך למרות שאני מכירה כבר את כל הכבישים אבל הייתי מבולבלת ולחוצה קצת באופן כללי.

כשהגעתי הביתה הלב שלי דפק מהתרגשות והיה לי חם וישבתי קצת להירגע אבל לא יכולתי באמת להירגע כי כל הזמן חשבתי על זה שאני צריכה להתקשר לגבירתי ובסוף התקשרתי אליה ונורא שמחתי לשמוע את הקול שלה וגם קצת התרגשתי מזה ואיך שהיא ענתה לי ישר ירדתי על הברכיים ונשענתי עם הראש על המיטה והיא שאלה איך היה בשיעור וסיפרתי לה הכל והיא קצת צחקה מהקטע של איך שהמורה הציע שניסע לבית שלה ואמרתי לה שזה הלחיץ אותי והיא שאלה למה ולא ידעתי בדיוק להסביר ובסוף אמרתי שבגלל שהוא כאילו יודע איפה אני עובדת והיא אמרה שאולי זה בגלל שאני מפחדת שהוא יודע במה אני עובדת והרגשתי שזה לא הוגן שאני כאילו מתביישת להגיד את זה ולה אין בעיה למרות שאני לא מסוגלת ככה לבוא למורה שלי סתם ולהגיד לו שאני משרתת אבל הבנתי למה גבירתי התכוונה ואמרתי לה שהיא צודקת והיא אמרה לי שאני לא צריכה לספר לכל העולם אבל שהכי חשוב שבתוכי אני ארגיש טבעי ונוח עם זה ושאני לא אילחץ ככה כשהמורה רק שואל אותי בצורה נחמדה כזאת אם אני רוצה לנסוע לעבודה שלי ואמרתי לה שאני מרגישה הכי טבעי ונוח עם זה ושאני גאה בזה ושמחה שאני משרתת שלה ואמרתי לה שהיא הגשימה לי חלום והיא אמרה לי "חמודה שלי את הגשמת לעצמך את החלום לא אני" ואני אמרתי לה "אבל את לקחת אותי גבירתי" והיא אמרה "אני לקחתי אותך אחרי שאת היית אמיצה והיצעת את זה" ואז שתקתי וגם היא שתקה קצת אבל הרגשתי אותה כאילו היא לידי ובסוף אמרתי "גבירתי" והיא אמרה "כן חמודה?" ואני אמרתי "תודה גבירתי" וידעתי שהיא תמיד שואלת על מה אני אומרת תודה ואמרתי לה "תודה שלקחת אותי להיות משרתת שלך" והיא אמרה "את מקסימה את יודעת?" ואני רציתי באותו רגע לתת לגבירתי את כל העולם והשתתקתי ולא יכולתי להגיד כלום וגבירתי אמרה כאילו בשבילי "תודה גבירתי" וזה צימרר אותי שהיא אמרה "גבירתי" אבל הבנתי שהיא כאילו אומרת שזה מה שאני רציתי להגיד ואמרתי לה "תודה גבירתי" ואז אמרתי "סליחה גבירתי" והיא אמרה "לא סליחה. תודה" ואני אמרתי "כן גבירתי תודה" והרגשתי כל כך מבולבלת באותו רגע ושגם כשאני יודעת בדיוק מה אני מרגישה אני לא מצליחה להגיד את זה לגבירתי מרוב שאני מתרגשת. אחר כך היא אמרה שהיא צריכה ללכת ושניפגש מחר ואני אמרתי שאני מתגעגעת אליה והיא צחקה קצת ואמרה שאני אחזיק מעמד עד מחר ואני אמרתי "כן גבירתי" כאילו מה שהיא אמרה זה הוראה או משימה שהיא נותנת לי.

אחר כך התחיל גשם וחשבתי שזה מזל שלא היה גשם בשיעור שלי ושהוא כאילו חיכה לי ופתאום הרגשתי נורא רעבה ואכלתי ארוחת צהריים ואחר כך הרגשתי מלאה מדי וניסיתי לחשוב אם אכלתי יותר מדי אבל הסתכלתי על מה שרשמתי לפני האוכל וזה לא היה כל כך הרבה ורק אולי בגלל שאכלתי מהר הרגשתי ככה אז הלכתי לנוח קצת עד שאמא שלי הגיעה וביקשה להיכנס לחדר וישבה איתי והיא ראתה שאני במיטה והיא שאלה אם אני לא מרגישה טוב ואמרתי לה שסתם הייתי קצת עייפה והיא שאלה איך היה השיעור וסיפרתי לה ואחר כך דיברנו על עוד דברים קטנים כאלה של הבית ובסוף היא שאלה אם אני רוצה תה וזה היה מוזר כי אנחנו כמעט אף פעם לא שותים תה ואמרתי לה "מה פתאום תה?" והיא אמרה "את בטוחה שאת מרגישה טוב?" ואמרתי לה שכן והרגשתי שהיא לא מאמינה לי וזה עיצבן אותי וחשבתי שעוד רגע היא גם תשים את היד על המצח שלי אבל היא קמה ולפני שהיא יצאה מהחדר היא שאלה "קפה את רוצה?" וברגע הראשון כבר חשבתי להגיד לה שלא רק מרוב עצבים אבל כשהיא אמרה את זה פתאום בא לי קפה ואמרתי לה כן והיא הכינה ושתינו ביחד ואחר כך היא הלכה להתקלח ואחר כך גם אני ואז ישבנו יחד בסלון והרגשתי נקיה כזאת ועם בגדים חדשים וזה היה נחמד אבל כל הזמן חשבתי על גבירתי והתגעגעתי אליה ורציתי להיות אצלה בבית וכבר חשבתי על מחר ואיך אני אהיה שם ואנקה וזה עשה לי טוב ואפילו חייכתי מזה ואמא שלי בטח חשבה שאני מחייכת ממה שיש בטלויזיה ולא ידעה איך אני מרגישה בפנים.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י