חלום מתגשם

קמתי בבוקר וישבתי קצת עם המחשב ופתאום ראיתי שמחר זה יהיה חצי שנה שאני משרתת של גבירתי. בכלל לא הרגשתי איך עברה כבר חצי שנה. זה נראה לי כל כך מהר וכל כך מלא וכאילו כל הזמן אני עסוקה ועושה דברים למרות שאני יודעת שלפעמים אני מרגישה שאני מתבטלת ושאין לי מה לעשות אבל הזמנים האלה נעלמים לי וכל הזמן יש לי הרגשה כזאת של מרץ ושאני עושה דברים ולומדת דברים חדשים. פתאום זה נורא ריגש אותי שעברה חצי שנה כי יש לזה משמעות נורא גדולה בשבילי וישבתי והתחלתי כאילו לחשוב על הכל ולסכם את מה שעברתי ואיך שהשתניתי בזמן הזה והלב שלי דפק נורא והרגשתי שאני רוצה להיות קרובה לגבירתי ולהגיד לה תודה על הכל ולספר לה כמה זה חשוב בשבילי וכמה שאני מתרגשת ואוהבת להיות המשרתת שלה אבל לא רציתי להתקשר ולהפריע לה בשבת וזה בכל מקרה רק מחר אז החלטתי להגיד לה את זה מחר ונורא התרגשתי רק מלחשוב על זה שאני אגיד לה את זה. החלטתי גם להכין לגבירתי משהו מיוחד לכבוד זה והחלטתי שאני אנסה לצייר לה ציור כי אני לא טובה בזה ואם אני אתאמץ ואצליח זאת תהיה מתנה מאוד מיוחדת וזה גם קצת הפחיד אותי שאני לוקחת על עצמי אתגר כזה אבל גם נורא רציתי את זה פתאום ונזכרתי איך גבירתי תמיד אמרה לי שאני אמיצה ושאני לא מפחדת מאתגרים והחלטתי להתאמן בלהעתיק ציורים של פיות מהספר שיש לי ואולי גם בסוף זה יהיה חלק מהציור שאני אתן לגבירתי ואפילו כבר דמיינתי איך אני קונה מחר מסגרת יפה ושמה את זה ועוטפת יפה אבל לא רציתי יותר מדי לחלום כי למרות שזה הגביר לי את המרץ לעשות את זה ידעתי שזה גם מבזבז לי את הזמן ובמקום לחלום אני צריכה להתחיל לעשות את זה כי אני צריכה להתאמן הרבה.

התחלתי להעתיק ציורים מהספר ועשיתי את זה ממש לאט ובזהירות כי ניסיתי ללמוד כל הזמן איך עושים את זה נכון וחשבתי על כל קו שאני עושה ולמה הוא שם ובמה הוא תורם וזה היה ממש קשה אבל גם הרגשתי שאני לומדת ככה וזה משהו שתמיד רציתי לעשות ותמיד הייתי מיואשת מראש ולא ניסיתי בכלל או שניסיתי לדקה ואז התעצבנתי שאני לא מצליחה להעביר ליד את מה שיש לי בראש והפסקתי והחלטתי שאני פשוט לא יודעת לצייר ואני צריכה לוותר על זה אבל גבירתי לימדה אותי שאסור לי לוותר ככה בקלות ומראש ואני צריכה לעשות מאמצים ובסוף זה משתלם ובגלל זה הציור הזה הוא גם מתנה כל כך סימלית. באמצע אמא שלי נכנסה ושאלה בהתלהבות כזאת אם אני רוצה לבוא איתה לפיקניק עם חברים שלה שלא פגשנו הרבה זמן ואמרתי לה שאני לא רוצה ללכת והיא ניסתה להלהיב אותי ואמרה שיש כזה יום יפה ונטייל ונפגוש את החברים האלה שגם יש להם בת בגילי שהרבה זמן לא נפגשנו וממש הרגשתי שאני צריכה להתעקש ולהגיד לה שיש לי תוכניות ושזה לא מתאים לי והיא התחילה לשאול ולחקור מה התוכניות ואני אמרתי לה שאני רוצה לעשות דברים עם עצמי ולצייר והיא אמרה שאני יכולה לעשות את זה אחר כך וזה התחיל מין ויכוח כזה שלא יכולתי באמת להסביר לה כמה זה חשוב לי וזה נשמע כאילו אני סתם מתפנקת בבית ורוצה לשבת ולצייר ואמא שלי אמרה שאני לא יוצאת ולא עושה כלום ואמרתי לה שאין לי זמן כל השבוע ואני רוצה לנצל את השבת לעצמי וזה לא משנה אם זה נראה לה שסתם לצייר זה לא חשוב כי לי זה חשוב וזה מה שתיכננתי ובסוף היא הלכה וראיתי שהיא נעלבה קצת ממני וזה היה חבל לי אבל ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה ושמה שתיכננתי יותר חשוב לי מהפיקניק הזה.

ישבתי וציירתי ויצאו לי גם כמה דברים מוצלחים אבל בעיקר אלה שהעתקתי מהספר ולא אלה שציירתי בעצמי כי כשניסיתי את זה לא הצלחתי כל כך. ניסיתי לצייר את הפנים של גבירתי וזה יצא כל כך לא מחמיא שישר זרקתי את זה וניסיתי לצייר את עצמי על הברכיים וכל פעם או שיצאו לי רגליים ארוכות מדי או ידיים באורך הלא נכון וכפות ידיים ופנים בכלל לא הצלחתי לצייר ובסוף עשיתי מין צללית כזאת כאילו שלי על הברכיים וברקע כנפיים ופנים של פיה וגם התאמנתי המון על עיניים בשביל לצייר את המבט של גבירתי אבל לא הצלחתי ואמרתי לעצמי שאני לא צריכה כי העיניים שלה כאילו מסתכלות בציור מבחוץ ורק הוספתי עלי כותרת של פרח ועוד כמה דברים מסביב וזה יצא די יפה בסוף אבל הרגשתי ממש מותשת מזה כאילו זה רוקן לי את כל האנרגיות ופתאום הייתי עייפה והתחלתי לפהק ורציתי לשתות קפה ונזכרתי גם שלא אכלתי כל היום אבל החלטתי לחכות עוד קצת וקודם להתקלח כי אני מעדיפה להתקלח כשאני לבד בבית וגם לדחות עוד קצת את האוכל זה יהיה טוב למרות שגבירתי מקפידה תמיד שאני יאכל בזמן אבל ביקשתי ממנה סליחה בלב ושמתי את הציור במגירה בזהירות והלכתי להתקלח ואז ישבתי לשתות קפה ואכלתי קצת עוגיות עם זה והרגשתי ממש טוב בכל הגוף כי הצלחתי לצייר את מה שרציתי ואפילו הייתי מרוצה מזה והתאפקתי לא להסתכל על הציור כי פחדתי שאני אתאכזב וניסיתי גם להירגע קצת. טלי התקשרה ודיברתי איתי ולא התאפקתי וסיפרתי לה הכל והיא נורא התרגשה יחד איתי ואז שאלתי אותה מה איתה והיא אמרה שהכל בסדר וסיפרה לי שהן יצאו אתמול והיה ממש טוב ושהיא ממש מרגישה שזה זה ואמרתי לה שאני ממש שמחה שזה ככה ושהיא מרגישה טוב עם זה ושזה מצליח כי הרגשתי שכאילו יש לי קצת חלק במה שיש לה ואז באמצע שדיברנו אמא שלי חזרה ואני אמרתי לטלי שנדבר אחר כך והיא אמרה שהיא יוצאת ושנדבר אולי ביום אחר ואמא שלי אמרה שחבל שלא באתי כי היה ממש נחמד וסיפרה לי מי היה ומה היה וכל משפט שני שלה היה "חבל שלא באת" ואני אמרתי לה שהיה לי טוב פה בבית בשקט וניסיתי באמת שהיא תבין את זה ולא נראה לי שהצלחתי אבל עשיתי את עצמי כאילו אני באמת שמחה בשבילה ומתעניינת ואז היא הוציאה מהתיק את כל הדברים שהיא לקחה והוציאה גם קופסה ואמרה לי שהיה יותר מדי בשר ונשאר והיא הביאה לי וזה הריח ממש טוב ובאמת הייתי רעבה ודי התנפלתי על זה ואכלתי ישר מהקופסה ככה בזמן שאמא שלי המשיכה לסדר את התיק ולשטוף כלים ואחר כך בקושי יכולתי לקום והרגשתי שהגזמתי עם האוכל אבל זה היה טעים ובאמת הייתי רעבה מכל היום ואחר כך אמא שלי הלכה להתקלח ואני הלכתי לחדר ולא התאפקתי והיצצתי על התמונה במגירה ואהבתי אותה וחייכתי כי דמיינתי איך אני נותנת את הציור לגבירתי במסגרת יפה ונורא התרגשתי ושכבתי במיטה לנוח ולהירגע כי רציתי לישון מוקדם מכל העייפות הזאת ולהיות מוכנה למחר.