חלום מתגשם

קמתי די מאוחר בבוקר ושתיתי קפה ועוד הייתי עייפה כזאת ולא אהבתי את זה ורציתי להתעורר לגמרי אפילו שזה שבת ואני יכולה לנוח. אחר כך אמא שלי קמה ושאלה לאן יצאתי אתמול ואמרתי לה שנפגשנו אצל מישהי שעובדת עם טלי וניסיתי להגיד את זה כאילו היינו שם כמה אנשים וכאילו אין לזה משמעות כמו שבאמת אבל לא ידעתי אם אני מצליחה כי כל הזמן היה נדמה לי שזה נורא ברור מה קורה שם אבל אמא שלי לא אמרה שום דבר בכיוון אלא היא אמרה משהו כמו שזה ממש יפה שטלי מכירה חברים חדשים בעבודה שלה וידעתי בדיוק למה אמא שלי מתכוונת שכאילו לי אין את זה ואני כל הזמן בבית כמו שהיא תמיד אומרת ושאין לי כמעט חברות ושאין לי חבר וכל זה והרגשתי שהיא רוצה לעשות איתי שוב שיחה כזאת על זה אבל לא יכולתי להגיד לה את האמת שזאת בעצם חברה שלה ושזה לא שהיא מכירה שם חברים ואז באמת אמא שלי אמרה שהיא מבינה שטוב לי בעבודה שלי אפילו שאני לא עובדת עם אנשים בגילי אבל שאולי בכל זאת אני אלך ללמוד משהו ושזה יכול להשתלב יחד ושגבירתי תבין את זה והיא מכירה אותה ויודעת שהיא אפילו תעודד את זה ואני חשבתי שהיא בכלל לא מכירה אותה ולא יודעת עליה כלום ורק חושבת שהיא מכירה אותה ואני אמרתי שאני אחשוב על זה ואמא שלי ממש התעקשה ואמרה שתמיד אני אומרת את זה וכלום לא יוצא ואני בכלל לא חושבת על זה ואמרתי לה שאני מבטיחה שאני אחשוב על זה ולא ידעתי איך אני יכולה לשכנע אותה ובכלל אני לא מרגישה שיש משהו שאני רוצה ללמוד ובטח שאני לא אלך ללמוד משהו רק בשביל להכיר שם אנשים אבל כל מה שרציתי זה לסיים את השיחה הזאת כבר כי היא לא היתה נעימה לי.

אחר כך ישבתי לכתוב במחשב וחשבתי שוב על הכל ולא רציתי שכל המצב רוח שלי יתקלקל בגלל השיחה הזאת וניסיתי להירגע ואז גם נזכרתי שגבירתי לא שקלה אותי ולא רציתי להישקל לבד וחשבתי אם לבקש ממנה ביום ראשון או לא ולא ידעתי מה להחליט. אחר כך גם התחלתי לחשוב שוב על היומן הזה שלי ואם אני בכלל צריכה אותו יותר כי אני אוהבת לקרוא את מה שהיה ולהיזכר אבל זה מתחיל להיות קשה לכתוב כל הזמן ואני מרגישה שאין לי זמן לזה ושאני לא יכולה להקדיש לזה מספיק כמו פעם ושאם אין לי מצב רוח אז אני לא מצליחה להתרכז בזה בכלל וניסיתי לחשוב אם אני אולי צריכה להפסיק בכלל וחשבתי שאם אני באמת אגור אצל גבירתי ואהיה משרתת שלה כל הזמן אני באמת כבר לא אוכל לכתוב יומן וזה גם נראה לי פתאום ילדותי כזה והסתכלתי על כל מה שכתבתי עד היום וזה פתאום נראה לי המון ממש כמות אדירה של מילים ולא האמנתי בכלל שהצלחתי לכתוב כל כך הרבה אבל גם לא הצלחתי להמשיך לכתוב מרוב המחשבות האלה וישבתי קצת לנוח ולקרוא עיתון וניסיתי לא לשקוע במחשבות האלה כי זה עשה אותי עצובה פתאום.

ככה לא כתבתי כל היום והרגשתי שכל השבת מתבזבזת לי ואחרי הצהריים פתאום נזכרתי שרציתי לנסות ללמוד לבשל דברים חדשים וחיפשתי בספרים וניסיתי כמה דברים ואמא שלי קצת עזרה לי ונתנה לי עצות וזה קצת שיפר לי את ההרגשה ואחר כך גם חיפשתי באינטרנט עוד מתכונים מיוחדים וניסיתי רק לדמיין איך מכינים אותם ואיך זה יוצא וגם קראתי את התגובות שם כי לפעמים אפשר ללמוד מזה אם המתכון מוצלח או לא. אחר כך ממש הכרחתי את עצמי לשבת ולכתוב עוד ביומן כי קצת חבל לי להפסיק אחרי שהתאמצתי כל כך והצלחתי להתמיד בזה וחשבתי שאולי גם את זה אני אשאל את גבירתי מה דעתה ושתגיד לי מה כדאי לי לעשות אבל לא רציתי שהיא תחשוב שהיא צריכה לתת לי עוד זמן לזה ואז יצא שאני אשרת אותה פחות כי אני מוכנה אפילו לוותר על היומן בשביל לשרת אותה כל הזמן ורק רציתי שהיא תגיד מה דעתה על זה וניסיתי לחשוב איך אני יכולה לשאול אותה ככה שזה יצא טוב.

בערב טלי התקשרה ושאלה איך היה לי אתמול ודיברנו גם על זה שאמרתי למיכל שאני משרתת וטלי אמרה שזה מדהים ואיזה אומץ יש לי ואמרתי לה שהרגשתי נוח ושאני מרגישה שגם אני כאילו חלק מהסוד שלהן וזה מגיע לשתיהן להיות חלק מהסוד שלי ושבאמת לא היתה לי בעיה ורציתי את זה והיא אמרה לי שזה מקסים ושאלתי אם הן דיברו על זה עוד והיא אמרה שרק קצת. אחר כך גם דנה התקשרה ולא כל כך היתה לי סבלנות לדבר איתה אבל הייתי מנומסת ודיברתי קצת וכרגיל אמרנו שאנחנו צריכות להיפגש ולמצוא זמן וידעתי שזה סתם ושאנחנו כבר נפגשות פחות וקצת התרחקנו ורק לא נעים לנו להגיד את זה אז אנחנו עושות כאילו זה לא ככה וכאילו עוד ניפגש והכל אבל אני יודעת ששתינו מרגישות אותו דבר עם זה ובערב כבר ממש הרגשתי ריקה כזאת ושאני רוצה כבר לישון ולקום מחר לשבוע חדש ולשרת את גבירתי כי רק שם אני מרגישה באמת נוח וטוב.