לפעמים זה כאילו אתה קורא אותי, או שאולי מרגיש אותי באופן מיוחד.
המגע שלך גורם לי להתחבר לעצמי, אתה מכיר את כל הנקודות העונג שלי ומגיע אליהן במהירות מופרזת כאילו יש לך ג׳י פי אס שמכוון אותך במדויק לשם.
אני יכולה להינמס בידיים שלך כמו גלידה בחום של אוגוסט וזה בכלל לא משנה שלפני רגע רעדתי מקור בסוף ינואר והידיים הקפואות שלי הקפיצו אותך כאילו התחשמלת.
אתה תמיד מצליח לחמם אותי פיזית ונפשית. מחכה לי עם הזרוע בצורה מזמינה לחיבוק ותופס את הרגליים שלי חזק בשלך שלא אוכל לזוז.
אני מניחה את הראש שלי בין הכתף לחזה שלך וכל הכאב נעלם, כל הדאגות מתפוגגות וכל הכעסים והפחדים מתמוססים.
ככה אני מרגישה במקום הכי נעים ומוגן שאי פעם הייתי בו.
זה המקום היחיד שאני מצליחה לדמיין כשהמטפל שלי אומר לי לדמיין את המקום הכי נעים, מוגן ובטוח עבורי.
כשאני צריכה להירגע ואתה רחוק, אני מדמיינת בדיוק את הרגע הזה ומנסה להסדיר את הנשימות.
אני רוצה להיות המקום הזה עבורך, להיות המקום הנעים, המוגן והבטוח שלך, המקום שלא רוצים לעזוב.