הגוף לא עמד יותר בעומס הנפשי, אני מרגישה חולה ועייפה וכאובה כפי שלא הרגשתי כבר המון זמן.
הכל כואב, קשה לנשום, זה מרגיש כמו רגע לפני לידה או רגע לפני המוות.
אני לא מפחדת מהמוות, הוא לגמרי מפתה אותי אבל אני יצור השרדותי להפליא ועכשיו זה לא הזמן להקלות שכאלו.
אז אני בוחרת בלידה, הלילית שבי רוצה לצאת ולפרוח ולהתאהב בעצמי וביכולות האין סופיות שלי.
אני בוחרת ליצור את עצמי מחדש, אחרי 42 שנים של כאבי גדילה, אני רוצה לצאת במלוא הדרי לעולם ולהנות מהטוב שבו.
אני ארים את עצמי ואתן לי את האהבה שמעולם לא קיבלתי מאף אחד.
אני אביט בי בהערצה כפי שהבטתי בך וההצלחה שלי תשרוף את הנשמה לכל מי שהמעיט בערכי.
אני אצחק, צחוק חזק ומתגלגל ומלא ביטחון שידבוק באחרים כלהיט מוזיקאלי נדיר ואף אחד לא יפגע בי יותר, אף אחד לא יעז.
ואתה, אתה תרצה בי כל כך, הגעגוע יכבה אותך מהר מכפי שתוכל לדמיין, תהיה כל כך צמא לאהבה שלי שלא תבחין בנשים אחרות ותבין שניצחתי את עצמי וניצחתי אותך.
מלכלוך, אפר ואבק אוולד מחדש חזקה מתמיד ואשרוף את חבלי הלידה לאור הלבנה ואתמלא באהבה עצמית עצומה. אשבור את שרשרת הסבל של הגלגול הזה ואשאיר אותה מאחורי לתמיד.
חצי שלי, אני אלמד להיות שלמה גם בלעדיך, כי לא חסר בי דבר.