לא בא לי להיות נחמדה לאנשים היום, אפילו לנחמדים שבהם.
ביטלתי את העבודה, החלטתי לחכות בעניין הפלסטר, לא בא לי מגע חסר רגש.
מעדיפה להתפנק לי לבד כל עוד יש לי שקט והילדים אצל הטעות הכי גדולה בחיי.
אכין לי משהו טעים, בריא ומזין, אעשה מקלחת מפנקת ואלבש משהו שמרגיש נעים על העור.
בקבוק טקילה מציץ עלי מהמטבח, אנסה לחפש לי כמה שירים שתמיד מרימים לי ואולי אפילו אצליח להזיז טיפה את הגוף ולרקוד.
היום אני אטעין את עצמי בעצמי ואתמסר לכל מה שעושה לי טוב.
אולי אפילו אצליח לראות סרט או סידרה או כל דבר שינתק אותי מהמחשבות עליך.
אני לא כועסת עליך וגם לא על עצמי. אין חרטה, עשיתי כל מה שאפשר כדי שזה יצליח, אני יודעת שעשיתי הכל.
אני לומדת לשלוט בעצמי, לשלוט ברגשות שלי, לאזן אותם בעזרת התרגילים שהמטפל שלי נותן לי.
נאחזת בכל דבר אפשרי שיחזק אותי וירים אותי, הרי מחר אהיה חייבת להיות פה עבור הילדים עם פרצוף יבש מדמעות.
מביטה במראה וחוזרת על המנטרות של המטפל, אני יפה, אני חזקה ואני יכולה הכל, אני אוהבת אותי.
ההשתקפות שלי מביטה עלי בחזרה ואני רואה שאני קצת מתחילה להאמין לעצמי ובעצמי, אני הרבה יותר ממה שחשבתי וזה רק הולך להשתפר! זה חייב, אין ברירה.
