שוברת את הראש שלי ולא מצליחה, למה רצית שאבוא? יומיים אני ישנה לצידך כמו כרית חיבוקים וכלום.
אתה קורא לי לבוא כשאתה שבור והכוחות שלך מרוקנים, פרקת הכל על נשים אחרות. יצאת איתן, השקעת בהן והשפרצת אותן לכל הכיוונים.
למה רצית שאבוא? לנקות? לפנק, לעטוף בחום את מה שאחרים לכלכו וגמרו ולי לא נשאר?!
זה מעליב, זה משפיל, מה אתה רוצה ממני?! אולי תסביר את עצמך כבר?!
אני לא חברה שלך או ידידה שלך, כי מהם אכפת לך, הם מעניינים אותך ואתה נהנה לבלות איתם גם מחוץ לקירות שלך.
אני לא סטוץ, כי זה נמשך כבר פאקינג 3 שנים בחודש הבא.
אני לא יזיזה, כי יזיזה זאת אחת שמזיינים ושולחים הביתה ולא ישנים איתה כפיות ונותנים לה לטפל בך כשאתה סובל מחום או כאבים.
אני גם לא עובדת אצלך, אז מה אני?!
אני כלום בשבילך, כלום ושום דבר ולא מעבר, למה אמרת לי לבוא?! למה?!
נוח לך להשתמש באהבה שלי אליך?!
אתה הורג אותה עוד ועוד והיא כל כך נלחמת להישאר, איזה עולב. לא נורא, עוד קצת והיא תמות, אתה בדרך הנכונה לשם.
