|
|
|
יודע
אנו מלאים בחשיבות עצמית
הדרך בה אנו הולכים
מציירים
נצבעים
הלפיד היחיד שהוא אנחנו
גואלים גואלים גואלים
הלפיד היחיד שהוא אנחנו
הפנים לשמש
הצל מאחוריי
משתרך
תובע טריטוריה
אותו אני חייב להזין
בראש זקוף
כשהשמש מול פניי
הפרצופים משתנים
הבמה דוממת
יש לו היכולת
להיות כל אחד
כשאתה תוותר
נוכל ללכת יד ביד
המנצח הגדול
בתזמורת האשליה
כמה כיף להפסיד
כשזה נשמע ככה
עם הסנטר קבור בחול
חבוי מכל, ללא תנועה
האפשרות היחידה
פשוט לשקוע
גע בי , מתמטיקה מקודשת
זה צרוב היטב היטב על העור
בין אלפי מערכות שמש
אי שם בחלל הגדול
נמצא בית חדש
כוכב לכת.
שאיפות
ותשוקות
סחוס חסר בחוליות
אנו כבר לא נרוץ מהר כמו פעם.
השעון
השניות,
השברים בצלעות
כן הזמן מכה בנו חזק יותר.
אם יתאפשר
אני לא ארפה שוב ,
אם יתאפשר
אכסה בגופי את הפער,
האני החשוף
מול כל מה שלא ישוב,
אם יתאפשר לי
איתך לעצור את ה...
אז עצרתי הכל
עומד בצד הדרך
כמו נווד אבוד
מייחל למבט מצטלב
אחד כזה שחוצה
כן, מבט של אדון לכלב
מבט מלא ,אחד כזה שאוהב
בוא ונחזיק ידיים
הולכים לכוכב הצפון
הרפטטיביות
אוי כמה שהיא מקודשת
לסגוד
למשוואה האולטימטיבית
לא אנו לא בפרא
כשהמוח תר, הלשון תברור
ילדים של השמש,
אנשי זאב עם רדת החמה
הוילון המוסט
הסדין הקרוע
טביעות אצבעות
במצבורי אבק
אורות משתוללים
בוא ונשתה ביחד
כשהחרב ביד
ואיברים קטועים בצד
אני ואתה
השתקפות מאיימת
מוצאים נחמה
בחלל הגדול
לנו הוא, ריק
מדיטציה משקרת
מיליוני רבדי קיום
בתא קטן אחד.
סופר את השלדים שמאחורי הדלת
בורר אילו רגעים לזכור
זה נוזל לי בין כפות הידיים
השקר הגדול
נותרנו יחד , כמהים לאותו הרגע
כמו שתי ספינות שלא יודעות לאן,
האם רואים לי את הכל בעיניים ?
השחור והלבן
תן ללהבה להיות אור מנחה
ולא לגעת בעור , לא לשרוף
תן לעיניים להשאר לנצח פקוחות.
תן לכל ההווייה להכיל אותך,
כמה שיותר כואב ,
כמה שיותר להיות.
תן לעצמך להצטמרר מפחד
לבכות כמו אלמנה
להתאבל כמו יתום,
תן לעצמך להתפתל,
לחשוב תמיד קדימה,
להבין שאין שום פער בין מציאות לחלום
שורט
נלחם
מדמם
נדהם מגודלו של הפער,
ראה
כיצד
האופק מתבייש
ומתרחק,
ומה נשאר לו?
ירח,
עם הזמן הולך ומצטמק
וכך חוזר חלילה
כשאנו ממשיכים להתנתק.
