לפני 13 שנים. יום שבת, 2 בפברואר 2013 בשעה 19:35
זה נדמה כי שוב הדרך מתפתלת
דמי ניקז על אבניה הצהובות
חרישים הם צעדיי
נשימתי המתנתקת
מכל אשר היה
מכל אשר אנצור.
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
לפני 14 שנים. יום שישי, 11 בינואר 2013 בשעה 9:09
התחלתי לקרוא מכתבים שאף פעם לא כתבתי
כמו משוגע מחשב את קיצי לאחור
נרדמתי אתמול מותש , את זיכרונתיי חלמתי
מייחל לגעת , רוצה כל כך לשמור
קראתי לך נפש כשבדמיוני טיילתי
אחזנו ידיים , לא היה צורך לספור
הרגעים שחלפו , כל מה שלא טעמתי
מייחל לדעת , ולאן רוצה לחזור?
לפני 14 שנים. יום רביעי, 9 בינואר 2013 בשעה 4:26
יש שמיים
יש ארץ בוערת מתחתיי
גשמים וגאות , מעלים את רגעי השפל
ולמרות זאת , נותר אני , מעט מחובר
עשרות אלפים חולפים
שנים כאנשים
והחלל נותר בעינו , מגביר את תחושת הסבל
ולמרות זאת , נותר אני , מעט מנוקר
יש שמיים
יש ארץ בוערת בכפות רגליי
שלוף את החנית מעט החוצה
זו שאלה של אמונה
לא עוד לרכב על המערבולת
לא עוד ההתמכרות לכל מה שהיה
לפני 14 שנים. יום ראשון, 6 בינואר 2013 בשעה 4:39
מנקז את גגות חלומותיו
מיליוני זרים שטים להם עם תקוות שווא
ובין הסיוטים לממצאים הוא נאבד
כל המשוואות , המספרים שהוא חמד.
מנקז את גגות חלומותיו
מיליוני הדים ביחד מתאגדים לכל מה שהוא אהב
לפני 14 שנים. יום שבת, 5 בינואר 2013 בשעה 19:36
לפני 14 שנים. יום שלישי, 1 בינואר 2013 בשעה 10:37
זה שוב אותו מבט
שמטמטם , שמפלח
ומחפשים משמעויות
בשולחנות מלאים
והגשם שיורד עלינו הפסיק
לרגע קט
ושנינו רטובים
ואבודים
בעיר הזו.
זה שוב אותו מבט
שמחפש , להשתגע .
בין כל התחתיות
כל הכוסות
בעיר הזו.
ידענו שקט , ידענו תום, ידענו להט
ולא השארת לי מספיק מקום
זו העיר הזו.
כל הקירות סדוקים
כל התפילות שלך נבלעו
בין סדקי חוסר האמונה
כל התפילות שלך התרסקו
על איי , הנטושים , נטולי הרוח.
זה שוב אותו מבט
שמבקש
קצת נחמה.
ולא בחרתי
כך סתם לתהות
בעיר הזו.
וכל קולות
השירה עולים למעלה
ורק אצלי הגשם
ממשיך ליפול
בעיר הזו.
לפני 14 שנים. יום שני, 31 בדצמבר 2012 בשעה 13:34
גם אם אני הולך להפסיד
זה יהיה שווה את זה
יש לי גב אחד וזוג כתפיים שכאילו כבר סחב הכל
אז אם אני הולך להפסיד
וגם לסבול
אז שזה יהיה לפחות שווה את זה
לפני 14 שנים. יום ראשון, 9 בדצמבר 2012 בשעה 14:28
איתך ראיתי
את הגאות חוזרת
איך הגאווה חודרת לבפנים
אלף צלקות
בתחתית המערבולת
זוכות להחלים
ולא הייתה בך יכולת
לראות אותי מדמם
לא חתכת עמוק מדי
זה עמד בקצה הרחוב
זה היה עוד מקרה של אונס
אל תסתכל לאחור , כי אתה חופשי
לא חתכת עמוק מדי...
אל תסתכל לאחור , אל תראה אותי
אל תחזור אלי ...
איתך ראיתי
את השפל המתקרב
אותך זוחלת בין סדקים
אלף זכרונות
בתחתית המערבולת
נקרעות לגזרים
אל תסתכל לאחור , כי אתה חופשי
אל תחזור אליי.
אל תסתכל לאחור , עכשיו אתה חופשי
את לא חתכת עמוק מדי
לפני 14 שנים. יום שבת, 1 בדצמבר 2012 בשעה 16:58
יש עוד מקום
שוקק חיים כמו
המקום שבו
נותרנו
זיכרונות.
זה נדמה לרגע
הפציעה השמש
בין החולות הטובעניים
לפני 14 שנים. יום שלישי, 13 בנובמבר 2012 בשעה 15:35
המוח שלי משחק איתי משחקי שליטה , ומחרבן לי את שעות השינה שגם ככה בקושי נותרו לי.
אני לא חושב שהייתה לי אי פעם כזו תקופה פוריה של חלומות , כ"כ מטורפים , כ"כ מציאותיים , כ"כ מטרידים.
זה כאילו אני מטייל על הגבול הדק של כל מה שיכולתי/רציתי להיות לכל מה שהאלטר אגו ושואף להיות...
וכל זה מתרחש בתוך קרקס צבעוני , ללא גבולות של מוסר , ללא גבולות של זמן .
אז אני מבקש מהתת מודע שלי בבקשה , DO NOT FUCK WITH ME !