שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים

3.

לפני 18 שנים. יום ראשון, 21 בספטמבר 2008 בשעה 5:36
שבוע חדש.
נפתח במוסיקה אלקטרונית וצרחות של הגברת מלמטה
במחסן הביצים מעמיסים סחורה מ 6 בבוקר
ועכשיו מייק פאטון צורח על קפאין.

יש ימים מרגיש כמו נכה שלא זוכר איך ללכת
ויש ימים מרגיש כמו דג במים
אני כמו מזג האוויר
לנצח משתנה
4 קירות
בחזקת
4 קירות
מתגלים כסם הרדמה

נראה לי שאלך לעבודה ברגל.

2.

לפני 18 שנים. יום שבת, 20 בספטמבר 2008 בשעה 17:47
הצורך באהבה
הוא בלתי נתפש לאלו אשר שוחים בו.
אלו אשר חיים אותו
לא יודעים
איך בכלל נראה הקצה.

למרות שאור בחוץ
אני צריך שמש
שתחמם את קצות אצבעותיי הקפואות

1.

לפני 18 שנים. יום שבת, 20 בספטמבר 2008 בשעה 10:12
לאן השקט הזה
אמור להביא אותי ? את זה אינני יודע
חלומותיי נמחקים בכל לילה
נזרקים אל בור השכחה
אלוהים הוא גיבור
אלוהים הוא האור
כך אומרים לי
אך הגוף מתעורר
ומקטין אשליות על גדולה

לאן השקט הזה אמור להביא אותי?
באין מילים אדם טובע
אולי באין מילים אדם נובע
בכל הלבד אדם אינו יודע
איך להתלות על חוטי אהבה
לפני 18 שנים. יום שישי, 19 בספטמבר 2008 בשעה 20:07
את באמת לא יודעת
שיש לנו
את אותו הכאב
החור שבעינייך
מספר על
לב כואב
השקט
הפחד
השדים במסדרונות
איחזי בי
ולא נהיה לבד

את באמת לא יודעת
השתיקה הזו
אמרה הכל
היינו אחד
ולא נולדנו
בכדי לסבול
השקט
הפחד
האהוב בחלומות
איחזי בי
ולא תהיי לבד
נשליך קצת אור
לא נהיה לבד
לפני 18 שנים. יום ראשון, 14 בספטמבר 2008 בשעה 19:39
זו נגיעה מוזרה
אני לא יכול להתנער מזה
זכרון השרירים וצילום המראה
אני לא יכול להתנער מזה
אני מזיע חולשה
ובקושי הולך
הדימוי הישן
בכל בוקר דועך
חסכי אינטרקציה
מוליכים לרפיון
השריר והמוח
קופאים הם...
מילים שקטות
אני יוצר בתוכי
והקליפה
מבחוץ
מתפרקת
לפני 18 שנים. יום שבת, 13 בספטמבר 2008 בשעה 19:41
אני רסיס עפר
מגלה מחדש
את כוח המשיכה
אני הוא הצל
של כל דבר יפה
שנולד בזריחה

אני הוא רסיס עפר
נשכח מאחור
לא רוכב עם הרוח
אני הוא הנחש
מפתה את עצמי
לנגוס בתפוח

ועכשיו
כלום לא פשוט
אני כסמרטוט
לא מתנקה
ועכשיו
היד שמוחה
את העין הבוכה
לא מצליחה לזוז
לפני 18 שנים. יום שבת, 13 בספטמבר 2008 בשעה 14:46
i have come curiously close to the end, though
Beneath my self indulgent pitiful hole. Defeated I
Concede and move closer. I may find comfort here
I may find peace within the emptiness. How pitiful.

It's calling me
...

And in my darkest moment, fetal and weeping.
The moon tells me a secret. My confidant.
As full and bright as I am, this light is not my own
A million light reflections pass over me
It's source is bright and endless.
She resuscitates the hopeless
Without her we are lifeless satellites drifting.

And as I pull my head out
I am without one doubt
Don't want to be down here
Soothing my narcissism I
Must crucify the ego
Before it's far too late
I pray the light lifts me out

Before I pine away.
...

So crucify the ego
Before it's far too late
To leave behind this place so
Negative and blind and cynical

And we will come to find
That we are all one mind
Capable of all that's
Imagine the unconceivable

Just let the light touch you
And let the words spill through
Just let them pass right through,
Bringing out our hope and reason.

Before we pine away.
...
לפני 18 שנים. יום שבת, 13 בספטמבר 2008 בשעה 12:20
פותח וסוגר את החלון
הייתה זו הרוח
אשר ליטפה את קירותיי
אך זו
היעדרותה
הארוכה
ביותר שחוויתי
ודעתי
לא משמרת
צעדיי

כשבא השקט
קל למצוא
שירים
רכים יותר
לפני 18 שנים. יום שלישי, 9 בספטמבר 2008 בשעה 5:27
מסתבר ש...
שדים לא מתאדים
רק מתחבאים מאחורי קירות
נחתה עלי
אבן ענקית
ואם זה אותו השד
אשר בעבר כבר זרק אותה
הפעם
הכל ייראה אחרת
לפני 18 שנים. יום ראשון, 31 באוגוסט 2008 בשעה 5:32
גם בגינה הפורחת
ישנו מקום לדרדר
הרי הפגם
הוא כמראה ליופי אלוהי
לרדת עמוק יותר
למחילה האינסופית
ובעודי טובע בחושך
קרן האור הכמעט בלתי נראית
תשלח אותי לחופשי
אושר אמיתי שוכן מעבר
ואני הוא עצם ואיבר
נושא עיני אל אל השמש
וטינתי הופכת לעפר