שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 18 שנים. יום שבת, 30 באוגוסט 2008 בשעה 21:01
במה אתה מאמין?
מהו הדלק אשר מניע אותך?
איזה רגש משתק אותך בסופו של יום?
ממה אתה מפחד?
מדוע אתה מזיע?
מדוע הגמגום מגיע אל מול גוף עירום?
אתה כל כך לאט
הכל כל כך מהר
אם אין עניין
אין ניגודים
יש שקט מדומה...

לא האמנתי שמתישהוא תחסר לי השמש.

כל הנוחות הזו עלולה לנקז כל סימנים של חיבה וקומיוניקציה.
בגלל שאיני יודע אני ממשיך לשאול , וכל השאלות הופכות לעיסה אחת של אי ודאות.
ודווקא החסר מתבלט בצבעיו , יותר מכל דבר אחר , מותיר ספקות מותיר פחדים מותיר אי ודאות.
וחוץ מעצמי , אין מי שיקח אותי , למקום שליו יותר , למקום בוער יותר.

במה אתה מאמין?
- אני לא יודע.
אני חושב שהיסוד שלי הוא החשוב מכל.
להסתכל החוצה , לא לראות בצבע ,אלא בעומק , לדעת איך לגעת בחלק הכי קטן שבמכלול.
אני לא רוצה לתת לפחד לסלול לי את הדרך.
הרי יש ימים
אני קם בבוקר ואוהב הכל.
אוהב את הריח של הכלבה הקטנה ( האמיתית ... ) שלי.
אוהב את השקט המדהים שסורר לי ברחוב.
אוהב את שירת הציפורים , את העץ מלא הצבעים אותו אני רואה דרך תריסים שניבנו בצורה החובבנית ביותר שראיתי.
וכל האהבה הזו גורמת לי לאהוב גם את עצמי.
ומשם אני צומח ...
לעוד יום אחד נפלא.

ויש גם ההפך
זמן בו העייפות משתלטת
והטינה מתחזקת
ולי אסור להתגלגל עם התחושה הזו.

אגב
אין דבר יותר מצחיק מתמונות ילדות 😄

שבוע טוב
לפני 18 שנים. יום שבת, 30 באוגוסט 2008 בשעה 16:19
כי מעפר באתי
ולעפר אשוב
ורק שלא אהיה עפר
בהולכי מנקודה לנקודה
לפני 18 שנים. יום שבת, 30 באוגוסט 2008 בשעה 11:29
יש בי מקום
לעוד דבר קטן
לפני שבא הקור
אני נרדם
או אז נבנה חלום
מיסודות נפשי
לא הצלחתי לזהות
את האיש בראי

והכל מתגמד
מולך
וכל הכלום שלי
מצוי בך

יש בי מקום
לעוד דבר קטן
עם השקט בא האור
תראי אני נרדם
ומתהומות נפשי
קם לו קול נודד
"גם אם יכבה ירחי
לא אהיה בודד"

והכל מתגמד
מולך
ואותו קול נודד
הרי הוא שלך
המלחמה תיבלע
בצל ההבנה
שורש טינתי ינבול
באדמה טהורה
לפני 18 שנים. יום שבת, 23 באוגוסט 2008 בשעה 14:28
קיבלתי 2 עיניים בשביל לראות
וגוף בשביל להיראות
קיבלתי חיווטים של עצבים
בכדי לקלוט מציאות נפרדת
בכדי לחוש את האחר
קיבלתי חושך בשביל לשקוע
בכדי לדעת
את סיבלו של האדם
קיבלתי אור
שיסנוור אותי
שילווה אותי
כשאני נרדם
מצאתי מאגרים של מים
טבעתי במעמקים
היקרבתי את עצמי
בשביל לסלוח
מצאתי חתיכות של כוח
כשדקרתי אחרים
רצחתי במוחי
את אותן אהבות נכזבות
עודני מקבל
חלקיקים של חדווה והכרה
בהיותי שיכור
חייכתי ושיקרתי
ואת ליבי כיסיתי
בערפל ירוק
נשלט ע"י קנאה וכעס
בודד וכה רחוק

ואת אלוהים
לא מצאתי
רק תמונות של פעם
תינוק בוהק מצחוק
אני
יושב על כר הדשא
ואור השמש כה מתוק
אדם הוא לא אדם
ללא קומיוניקציה
ללא מגע אנוש
אור אמיתי
מקיף אותי
בלכתי בכל דרך
לפני 18 שנים. יום שני, 18 באוגוסט 2008 בשעה 16:43
תתעורר לי אמרו
או כך שמעתי
לא בריא לחלום
כשיש אור בחוץ
מסתבר שבך לא נגעתי
מתבהר שהלילה
כבר לא קסום
ואני מתבודד
כי זה נוח
ואני כך נודד
במלונות זולים
אם אני כשלם
לא מספיק לך
אם אני כשלם
לא יכול למלא
את החלל המפלצתי
בו את לא רואה אותי
וקולי לא מהדהד
בין קירותייך.

תתעורר היא ביקשה
או פקדה היא
המגע המתוק
אותי הוא שורט
ברחוב מקומי
כך האמנתי
אני הוא רגע רחוק
חתול רחוב משוטט
ואני כשלם
לא מספיק לך
ואני כשלם
פשוט בלתי נראה
מזרועותיי המצולקות
את חמקת לי
ונעים לי בצל
תחת מחסה...
לפני 18 שנים. יום שני, 11 באוגוסט 2008 בשעה 17:36
האוויר כבד מדי
כבד עלי
שירתי נרתעת
מגודל התנועה
כאשר ידעתי אותך
ידעתי תקווה

השקר נינוח
החיבה מדומה
הייתי משליך הכל
למען אותו המגע
הראייה מעורפלת
הרצפה כה קרובה
כאשר ידעתי אותך
ידעתי תקווה
לפני 18 שנים. יום שבת, 9 באוגוסט 2008 בשעה 13:12
מי לא ראה עדיין ובא איתי?!@?!?!?!
לפני 18 שנים. יום שבת, 9 באוגוסט 2008 בשעה 13:12
מי לא ראה עדיין ובא איתי?!@?!?!?!
לפני 18 שנים. יום שבת, 9 באוגוסט 2008 בשעה 1:20
בחדרי ליבי
שככה האש
וכעת הוא
קר כקרח
חלומותי
מפוזרים
כרסיסים
בחדרי ליבי
שככה האש
את חטאיו
אדם לא שוכח
בידיו
אדם בונה לו
שקרים

חומותיי
עם תפילה
נסדקות הן
והאור
מסתחרר
בין סדקים
הרי לא
מאוחר
קול תופים
שם באופק
הרי לב ללא דופק
שייך למתים
לפני 18 שנים. יום שישי, 8 באוגוסט 2008 בשעה 5:18
בעוד אני מחכה למילים אשר ינחמו אותי
בעוד אני מתמוטט בשביל להרגיש תחייה
להבות של תקווה מקיפות אותי
זו תחושה
של בריאה

אני עוצר מסתכל על ירח
והאור הלבן מתמוסס לנקודות
נצרבות לאיטן
במסדרונות החשוכים של נפשי
של מוחי

כתינוק
היונק
לראשונה....