לפני 18 שנים. יום ראשון, 28 בספטמבר 2008 בשעה 21:54
החום שלה
שווה את הכל
החום שלה
שווה את הכל
RIDE THE SPIRAL
רגעים אבודים
החום שלה
שווה את הכל
לפני 18 שנים. יום שבת, 27 בספטמבר 2008 בשעה 16:18
בשני גופות שונים
ואין קול
ואת נמרחת ממולי
הופכת לאפר
וכלום.
ידעתי פעם
למלא אותך
לרומם אותך
מעל זה
יצרנו יחד אור...
ואת לא מרפה
ואת לא מרשה
להכנס
ואת כולך אהבה
את פרח בביצה
המעופשת הזו
איש לא צריך לסבול ככה
את המלאך
שבשקט דעך
והותיר אותי
אבוד בחלל
לפני 18 שנים. יום שבת, 27 בספטמבר 2008 בשעה 12:48
כותב ומוחק!
קוראים לזה בשפה המקצועית - מחסום כתיבה.
אחרי שהבנתי שמאיץ החלקיקים השוויצרי לא יבלע אותי בטרם עת , החלטתי אתמול להרפות קצת מהגמילה-
כלומר השתכרתי למוות.
ישבנו על הבר ,
צוחקים פה ושם
מפלרטטים פה ושם
יורדים לעומק בלתי נחוץ
מטפסים למעלה בעזרת ג'ק דניאלס.
בדרך הביתה ,
אחרי שליוויתי את השכנה הביתה... ( היא יושבת איתנו כל פעם בבר הזה... )
התחיל לרדת גשם.
המשכתי בדרכי האיטית והמסורבלת אל הבית
מועד פעם או פעמיים.
נזרקתי על המיטה
הקטנה בין הרגליים
תמיד אותו מבט עצוב
או שרק ככה זה נדמה לי
ניסיתי להרדם
לרחף למציאות אחרת
הגוף לא נחוץ כשהרציונל מנוטרל
בלילה חלמתי
על משהו טוב בין הידיים
לפני 18 שנים. יום שישי, 26 בספטמבר 2008 בשעה 23:18
אני צריך את זה
אבל אין לי כח
לנקות
בדרך חזרה
הביתה
ירד עלי גשם
18000 טיפות
אני צריך
לאהוב
בכדי להיות
אחר
לפני 18 שנים. יום שישי, 26 בספטמבר 2008 בשעה 4:49
הופך לאור של שמש
לפעמים מרגיש
אני אף פעם לא נגמר
והכל אותו דבר
יש לי רובה ביד
ואלף כדורים בצד
אך מטרה עוד לא מצאתי
מגלה שהאתמול יחזור
אליי מחר
והכל אותו דבר.
באין משמעות יגדל
חוסר השפיות
או אז אמצא עצמי
נטול לרחמיי
מעל הרים רמים של שקט
ענני תקווה משקים הם את חיי
כל הפגום
אתקן במו ידיי
לפני 18 שנים. יום חמישי, 25 בספטמבר 2008 בשעה 20:09
חזרה מהכדורגל...
הגוף מפורק , וזו אחת ההרגשות היותר כיפיות שיש.
הפעילות הזו מחייה את הגוף ואת הנפש.
בדרך חזרה הביתה
שמעתי את 10,000 של TOOL
כמו בכל נסיעה 😄
החלטתי על פרוייקט חדש
משהו קטן שלי.
מעכשיו
30 יום ברציפות מעכשיו
כל יום אני הולך לעשות משהו טוב.
מעשה אחד שכולו טוב.
והיום
אני הולך למלא כרטיס אדי.
מחר...
מחר אני אמצא משהו אחר.
כל דבר קטן.
ובינתיים
למקלחת.
לפני 18 שנים. יום חמישי, 25 בספטמבר 2008 בשעה 5:46
בצעדי ענק!
תהיתי אתמול בלילה על התחושה המוזרה הזו
כשעיניים מלטפות
ברוך
בחום
מלטפות מבחוץ
וחודרות לבפנים
כשעצמתי עיניי
לפני השינה
לחשתי קלות " אלוהים "
העור
מול האור
נעלם
וחזרתי לחלום
lord ive been tempted
lord uve got to keep my head
down
lord ive been tempted
ive broke the cycle , kept my hands
out of reach
i got to keep my head down
got to keep my head down
must see the opportunities
rise from the ground
becoming a sound
of purity
in my mind
lord ive been tempted
ive taken my anger
with me
lord ive been tempted
i fear thers nothing to see
with out you
light can only
enter
as i open my eye
לפני 18 שנים. יום שלישי, 23 בספטמבר 2008 בשעה 5:33
אנחנו צריכים דמעה בשביל להבחין בכאב
צריכים סיפור גדול , סיפור רטוב בשביל להזדעזע
צריכים כל יום ריגוש חדש , שוכחים איך להתאהב
חודש שלם צורחת העיתונות על הזוועות החדשות:
אמהות רוצחות , מכות , מטביעות
סב שהתחתן עם אשת בנו , המגדל את ביתו ...ואת הסוף כולם כבר מכירים.
מפלצות אדם הם אנשים אלה
חיות ללא שום רגש של חרטה
ובסופו של יום או יותר נכון חודש...
כשהחיות כלואות בגנם
אנו צריכים להזדעזע ממשהו חדש.
יש לנו האח הגדול
ולרדת בגדול
ולרוץ למיליון
והיפה תזיין את החנון
והחנון ינצח את המאה
ופול מקרתני ישודר
ואז לא ישודר
ובסוף כן ישודר
רק חבל שנראה רק פרסומות ולא הופעה...
יש אין ספור דרכים להרחיב את הריק.
בין השעות 3 - 6 בבוקר ישבתי בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב.
קשישים אוספים פחיות
זונות מנסות לאסוף קשישים
עובדים זרים נוברים בפחים
וכל מיני אנשים חולמים על מדרכות.
ריח של שתן
של ייאוש
של ויתור
תקווה אין שם
גם לא עזרה
איש בגילו של סבי
לא צריך לאסוף פחיות
אישה בגילה של אימי לא צריכה למכור את גופה
אם ננהל דו שיח כנה עם עצמנו נבין
שהמדינה הזו על סף פשיטת רגל.
לא כלכלית אלא מוסרית.
פשיטת רגל ניהולית אך בעיקר ערכית.
שלכולנו , כמו לסוסי מירוצים , יש רק כיוון אחד אליו אנו רוצים
מתעלמים מכל מה שנרמס תחת רגלינו.
לא יודע מהיכן יגיע השינוי.
כל איש אכן זכאי לחיות את חייו , חלומותיו ולספק את תשוקותיו...
אך האיזון נפגם.
אז אין איזון חברתי
ואין איזון סביבתי
וסליחה על שטף הפסימיות...
אחרי שצורחים
צריך להאזין טוב טוב לשקט
לפני 18 שנים. יום שני, 22 בספטמבר 2008 בשעה 4:03
כוסעמק אומרים על זה...
אין צורך באלכוהול
או סמים שמעוותים את קו המחשבה
אין צורך בכל זה בכדי להרגיש רפוי , משוחרר , מנותק או מחובר למשהו אחר
מספיק להתעורר ביחד עם השמש
ולהבין
שזה לא אנושי להיות ער בשעות כאלה .
לקחו לי 2 שעות שינה
והכל בשביל גוש המתכת.
נ.ב
להתעורר עם MTV זה חתיכת טראומה.
לפני 18 שנים. יום ראשון, 21 בספטמבר 2008 בשעה 16:46
זהו זמן טוב לאשליות
משק כנפיי ישנה מהותך
ספר לי כמה טוב זה להיות"
אתה מגלה
עם הזמן
שקהל אוהביך גדול מקהל שונאיך
מגלה
שחיוך
לעולם לא יהיה פגום...
6 דקות סלולאריות
שוות לילה מלא בתקווה
אקח עימי עור מצולק
ולא חזה מלא גאווה