לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

RIDE THE SPIRAL

רגעים אבודים
לפני 19 שנים. יום שישי, 28 בדצמבר 2007 בשעה 7:39
כמה קל
להבלע
בתוך שלווה
כמה קל
זה לרוקן
את הקיבה
כמה קל זה
לשקר לעצמך
היא אמרה
"נתת לי רגע
סיבה
בקרוב כבר לא".

הציירת מולי
מתעוותת
היא נותרה עירומה
וסמוקה
ולחצתי לה חזק
על הבטן
וסחטתי דמעה.
הציירת מולי
משתתקת
האדמה הובערה
והיא נמסה
בקרוב
תתכסה היא
בשלכת
של עץ החרטה.

כמה זה קל
סתם לשבת
כמה קל
להבלע
בעצמך
כמה זה קל
להצטרף לדרך
לא שלך
כמה מהר
תאבד אותה.
לפני 19 שנים. יום חמישי, 27 בדצמבר 2007 בשעה 17:42
להוציא לאט את המוגלה
כי את יכולה
לאן הולכים מכאן
שאלת.

סיימתי לטבוע
זה היה לי נורא
משוך אותי
בחזרה.

דיגמנתי מפלצת
שונה , טהורה
שיקרתי תמורת
חיוכך.

נעמדת מולה
אל מול המראה
השלכת את
כאבך.

והשמש הבטחתי
תזרח גם מחר
היא תשרוף
את הדפים האפורים
אני אגרום לך לשכוח
אני אגרום לך לסלוח
כי כל עץ
משיל
עלים
מתים.

ארים אותך מהרצפה
הרטובה שלך
ונצרח
אל הירח

ביחד.
לפני 19 שנים. יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 17:50
כל מה שאני כן
כל מה שאני לא.

אני לא שולט
לא נשלט
לא וניל
לא שוקולד
לא אקסטרימיסט
לא מקובע
לא פסימיסט
גם לא מלא תקווה
אני לא ילד
גם לא מבוגר
לא חי רק את היום
לא חושב רק על מחר
אני לא עצוב
גם לא מלא שמחה
אני לא אדם כועס
גם לא מלא שלווה
אני לא איש חכם
גם לא טיפש נורא
קצת אולי פתאט
חולם אהבה טהורה

???

לפני 19 שנים. יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 17:43
האם האוזן הבלתי מזויינת יכולה להבדיל בין אנחת ייאוש להנחת הקלה?
ומה זה אוזן מזויינת בכלל ? ( אם היא מזויינת , ניתן להבין את ואן גוך 😉

* ואן גוך = אחלה וודקה , בעיקר בטעם קפה.

חשוב לשמור
על
חוש הומור
חשוב לשמור
על
השחור
אם לא תשמור
על
השחור
נקרא לך
גזען
לפני 19 שנים. יום חמישי, 13 בדצמבר 2007 בשעה 16:44
הרוח
נלכדה
בין אוזניי
נושפת
תקווה
מהולה...


האש מתנקזת
אל תעלות היוזמה.
לפני 19 שנים. יום חמישי, 6 בדצמבר 2007 בשעה 8:55
באתי
ואולי
גם אבחר להשאר
זו מלחמה בין ציפייה ואכזבה
בתאטרון של איש אחר
באתי
נעלמתי
שוב חזרתי
אולי אבחר להשאר
קנית לי את המסיכה
שקופה
אבל של איש אחר.

לא עוד משיכות בחבל
לא עוד רצפה
לא אורות סינטתיים
בלי קירבה
והתשובה ניתנה בלי שאלה
אין אדם
נושם
שלם
ללא נתינה.

באתי
התעוררתי
הסתובבתי
ואני האחרון
להתעורר
להסתנוור
להתאהב
נותרתי במקום

לא עוד משיכות בחבל
לא שקיעה
לא שוב
ריצה לאחור
לא משיכות בחבל
הקרבה
הפחד מלטף ושר
מחזיר אותי לישון.

באתי
התעוררתי
מיד הבנתי
אני האחרון
...


תקווה
עולה
נולדת
מחדש
אחרי
השממון

לא משיכות בחבל
לא מלחמה
הרי
הכשלון
וההפסד
באבן חקוקים
ידועים מראש.
לפני 19 שנים. יום שלישי, 4 בדצמבר 2007 בשעה 9:57
משהו ש...מתעורר
מערבולת
קשור את החוט לקצה השני
השקר נולד
מאי היכולת
ללכוד את המשתקף בראי.

משהו ש...מסתחרר
מערבולת
שתיקה מחלחלת ,ידע הוא אותי
האדם מהדהד
חסר כל יכולת
ללכוד את המשתקף בראי.
לפני 19 שנים. יום שלישי, 23 באוקטובר 2007 בשעה 16:08
מ
יו
תר

ככה זה מרגיש
כרגע
מיותר

חור
ענק
נפער
ומתרחב כל רגע

מיו
תר

הכל בגלל
חוט אחד
ומס' צללים

מי
ו
תר
מצייר לי שמש
כשקר

מיו
תר
כשמזדחל הלילה
אני זר

הכל בגלל
חוט אחד
ותקרה גבוהה
הכל בגלל
תמונה כהה
ואישה זרה
לפני 19 שנים. יום שני, 22 באוקטובר 2007 בשעה 9:21
איך זה
שהחולשה והעוצמה
באים אליי באותה מידה
רואה
ולא נראה.

יש לי משחק
יש לי פינה
יש לי ניצוץ של תודעה
אין לי
כל כך הרבה.

ואני ואני
מתרוצץ בתוכי
מזדחל לבפנים
ואני ואני
מתאושש מעצמי
וישר מקיאים
כל מה שהיה...

איך זה
שהשטן ואלוהים
בעצם הם לא קיימים
ואותי
מנחים.

יש לי משחק
יש לי תשוקה
יש לי ניצוץ של אהבה
יש לי
כל כך הרבה
מדי פעם קצת...
לפני 19 שנים. יום ראשון, 21 באוקטובר 2007 בשעה 9:24
לח
רך
מיובש
מחוספס
העור שלי
הוא ואני
מן הצליל
אל התודעה
אנחנו מתרחבים
קצת חוששים

קר
חם
לח
מיובש
העור שלי
נשאלתי בעצמי
אשליה או הזיה
עננים וקווים
אפורים ולבנים

2 נקודות בשמיים
טבעי שפחדתי לראות
את עיניו
של ההוא
השומר עליי
2 נקודות בשמיים
כפות ידיים אוחזות
ורוטטת
קצת
קוטטת
קצת
ההוויה הזו
מסנוורת אותי
מחדש.