RIDE THE SPIRAL

משתהה
לנוכחתו
והצל
גדל
בכל רגע
אולי
כל זה יגמר
אבקש
ממך
כאב אחר.
מתפזר
אל עבר
האינסוף
שואף לדעת
חייב להרגיש
ראוי
רצוי
בתוך היצירה הזו
שבוי
בגוף
צלם האלוהים.

אשתוק כי פחדתי
לכן לא אקבל
תמורה עבור מעשיי
והצל מקבל את פניי
והאל נחרט בידיי
והדף יאחסן את פחדיי
ונפשי
מתעוררת
מעוררת
רצון לבריחה
אך בחרתי
להשאר

השתחלתי אל תיבת הדואר שלה
ריקה מתמיד
רחוקה
כעסה כשהייתי מקובע
כעסה כשאהבתי אותה...

מופיעה מדי פעם
לובשת זהב
בסמטת הרחוב
לה קראתי ביתי
נסיכה עתיקה
מול קבצן מאוהב
מעבר רכסי החרדות
לא מצאה היא אותי

השתחלתי אל תיבת הדואר שלה
מפוזר מתמיד
התקמטתי מעט
אך נמסרתי שלם.

צל בולע חול
גלים מתנפצים על שמיים
כל האור שבא מאחור
מגונן עליי
צל ממשיך לגדול
כשגופי מתמוסס למים
צלילים,רוחות מתוקות
אם היית פה...

אינסוף במסגרת של עץ
כפות ידיים ריקות
שוברות
גבולות
דימיוניים
אם היית פה
אז יכולתי להיות
אלוהים

סופשבוע לא קל.

כשנוזלים מחלחלים למקומות הלא נכונים
כשיותר מדי צבעים עומדים באותו מקום.

סחרחורות וקיבה
תחושה של OVER
אנרגיה משתוללת
ואז הלהבה כבה.

ואני עם עצמי
במיטה כמו מטוטלת
רטוב מהפחד
צולל בזיעה.

סופשבוע לא קל...
לא בדיוק התאוששתי
גיליתי עוצמה
וטיפשות משכרת

ואני עם עצמי
לא הקאתי , גדלתי
גיליתי עוצמה
על כף המאזניים יושבת

זריחת הנפש
מעל חופי יוהרה
חטאים
חוזרים ונישנים

והשמש
נותנת
חיים

צניחת הרגש
האדמה רטובה
מי מלח
השכיחו
טעם מתוק

אילו היית אני?

השמעת?
חריקת המכונה
כל נשימה
מלאכותית יותר
צריחת הנפש
סורגי חזה מפלדה
ואדם
אנוש הוא.

אילו היית אני ...

הרהורים
ופחדים
חולשה מסנוורת
אור, חושך ועור
חטאים ישנים
ילדות ממכרת
והשמש
נותנת חיים
עם בוא החושך
האור נעשה
פנימי יותר.

לרכוב כל הדרך
עד האגם הלבן
התעוררות גסה
של כל מה שנותר
לו וויתרתי
לא נותרתי
לחינם.

חטאיי לא נמחקו
מן הספר הישן
צילי חשוף
אל מול השמש הכנה
לו נותרתי
לבדי כך
בעולם...
האם
היית רואה טוב יותר?

זו התחנה האחרונה
של הכאב התחתון
הוא מוכן לעזוב אותי
אך מתפתל
ייסוריו כייסוריי
אותו כאב קדמון
המתעקש
"הייתי פה לפניך"
פתאום השקט מתגנב
אלוהים והלשון
היחידים שיכולים
לעצור אותי
ושוב הפחד מתאהב
בעצמו
ושוב הפחד מתגנב
מאחורי גבו
ולעיתים
גופי
חסר כח...
נותרנו אני
ואני האפור
שטוען בצדק
"הייתי פה לפניך"
ואור בלע חלל
ונעלם
ואז חוזר
כשאני מתפרק...
ושוב הפחד מתאהב
בעצמו
ושוב הפחד מתגנב
אל חצרו
וחצרי
מלאה
באלפי אבני פינה
המזכירים
ימים אפורים יותר...

יש לך את הפוטנציאל
להיות אחת כזו ש...
תעורר בי עוד חושים
יש לך את היכולת
לנגוע בי עוד קצת
גם כש ... הייאוש אותי מרדים
ואת לא מתאוששת
מאותה ההרפתקאה
ש... כפו עלייך החוטאים

כשבא הערפל
הכל הופך יותר נעים!

את מתפשטת
בכנסיית החרדה
עם המוסיקה הזו
אין אלוהים
את לא תמה
את צמאה
לרגעים קטנים
ואז דורכת מסתערת
עם חיוך על הפנים.

שדים רצים
במעלה השדרה
מעצבים את העצב מחדש
המלחמה
בשגרה
בשעמום הכה נורא
השאירה חללים
חורים
ושלוליות תקווה...

כשבא הערפל
איתך ... זה לא כזה נורא!

את מתפשטת
בכנסיית החרדה
באותה שנייה
אני אלוהים
את לא תמה
קצת ילדה
בגן החטאים את ...
זוחלת מסתתרת
מגיחה מהצללים .

יש לך את הפוטנציאל ...
להעיר אותי.

הנסיון האחרון שלי נכשל
אני זוכר אותך קורנת ומוזהבת
הנסיון האחרון שלי כשל
הקפתי את עצמי בגבריות כוזבת

ולפעמים את מתיישבת
על אדן החלום
מצלמת את עיניי הבוכיות
ונפשי כך מתפזרת
חולם לי שוב על השלשום
יותר לא אסתיר את עיניי הבוכיות.

אין דבר יותר גרוע
מכוח שמטפס לו לראש
אין אדם עיוור יותר
מאותו אחד אשר ראה כבר את הכל
אין דבר מפחיד יותר
מאיבוד הערך לחיי בני אדם
אין דבר עצוב יותר
מעיניים יבשות.

ומה עם ההוא אשר חוסך במילים?
ומה עם ההוא אשר משתולל עם עצמו?
ומה עם אותו הרגע שבו מבינים ...
שכולם זה אחד
ואחד הוא כולם
וכל מה שנשאר לנו זה
להעריץ את היופי שבאהובינו
ולהעריך את העולם ופעולותיו
להבין
שעלינו לשחרר כל רגע
כדי להנות מהבא בתור
ולנצור כל רגע
בכדי לתחום את ייסורינו
לשפוך אור חדש
בכל פעם
בכדי לא להשאר בחושך
כיזה קל
כ"כ קל
לאבד
ולהאבד
בתוך כל הדינמיות הזו.