RIDE THE SPIRAL

מילים
ריק
מילים
ורוח
מילים
אל עבר גל
רוכב
אל עבר השקיעה
מילה
השקט
בלעה את מהותה
מתחת לגג
הבלתי נראה
התווסף לו
אדם לרשימה.

היא התמכרה למראה
למלודיה השקטה
היא התמכרה לנגיעות הנמוכות
היא התמכרה לשיגרה
לשחור בשיערה
היא התמכרה לפנים העצובות
היא דמיינה את החיים
איך בעטה לו בביצים
היא דמיינה את החיוך שלא נגמר
היא רטטה , נרטבה
טפטופים של אהבה
בבריכה של בוקר מנוכר


למרות הכל הוא לא הצליח
להציל אותה

היא התמכרה לשקט
לנקודה האפורה
היא שכחה את הקשת בענן
היא נדבקה לרשת
נזלה על המיטה
ואין אחד שיסחוט אותה מכאן.

שקוף
אני
נותר
כאן
לובש
קרני
שמש
בוכה
לירח
מבולבל
והפחד
מנחה
לכיוון
הנדרש
שלו מן הסתם
והפחד
דורש
יותר
מכולם
כך
הילד
נרדם.
שקוף
אני
לפנייך
עולם
לפנייך
אדון
לפנייך
אדוניי
המילה
הגסה
הזו
"אני"
מתרפסת
לנוכחותך
עולם
שקוף
אך לא
נעלם
שקוף
גידים
וכלי דם

הפרצוף הזה מוכר לי
מהלילה של אתמול
הוא השתכר
והוא נראה לי
קצת עוין
הפרצוף הזה מוכר לי
הוא התחזה למת
כדי לטעום שוב
את הטעם
המר הזה
כן
הפרצוף הזה מוכר לי
בכל פינת רחוב
הוא מסתער עלי
כמו הגל המתנפץ
כן
הפרצוף הזה מוכר לי
הוא משקף אלי את כל
מה שנותר בי
ונגמר
מה שנותר בי
ועבר
מן העולם הזה
...
ולא ידעתי לא לנעוץ בו מבטים
ולא ידעתי לחייך שכשצריך
ולא ידעתי לתרגם את הויברציות למילים
כי הפרצוף הזה מוכר לי
והוא כבר לא אני
ובחלום האחרון שלי
הפרצוף הזה
רעד אל מול דמותי


פתאטי
אבל
כואב לי
שבכל סוף יום
אני לבד

אלוהים בתוך מוחי
וכשאתעלם מן הראי
אדע...





אתמול בלילה
הרשיתי לעצמי
לבכות המון
לבכות המון
אתמול בלילה
הבנתי שאני
טיפה יותר גדול
ולא רוצה ליפול
עמוק...
אל תוך הלילה
רחוק...
אל עבר כוכבים ריקים
עמוק...
אל תוך הלילה

זה הריקוד האחרון של הלילה
הציפורים מנקרות מילים זרות
כל מה שיכל להיות
נעמדתי במקום

הצל שלי שאל
מתי יחזור האור
הצל שלי נבהל
קפץ הוא לאחור
התרוצץ במעגלים
נשך הוא את שפתיו
היה זה דם ירוק
שטיפטף עם צעדיו

זה הריקוד האחרון של הלילה
האנשים הבודדים לאט מתעוררים
בוחנים הם את צילם
השוכב חסר חיים

יש שמש
בפסגת ההר
והענן הרטוב
ממשיך לבכות לו
על התאיידותו של הבוקר
ועל הלילה הקרב
על הוילון השחור
שיתנוסס אל מול פניו
על האדם הבודד
שמתענג מצורותיו
יש שמש
בפסגת ההר
רק האדם האחרון
יפנים את האמת
מול התאיידותו של הבוקר
מול הלילה הקרב
יושב הגוף הרועד
המייחל שוב אל החום
של אהוביו
אל השתקפות פניו
על פני המים
הנמצאים כל כך רחוק

"בשם שמיים
לחיות לנצח
זו המתנה
אשר אף פעם לא ניתנה
ואנו מנסים בכוח
לחמוד אותה
לחנוק אותך"

בואו נדבר על תקווה
בואו נדבר על המיטה הריקה
נדבר על כדור שמונה השחור
נדבר על קריסתו של החור
במקום ללא אור
אין את הצל שיאיים
ובמקום ללא פחד
אין שום הצדק לכל השאר שיתקיים
במקום הזה , בלעדייך
נשארנו רק אני
ואני זה אני
ואת זה הכלום
החלק הריק
בשולי היקום.

בואי נדבר
למען סגירתו
של המעגל המושלם
הרי את מאוהבת בו
בואי נתנשק
למען סגירתו
של הבכי האחרון שלי

חתכתי בעור
שברתי את המגירה
מחקתי את הקוד הבינארי
שצייר לי אותך
עמוק עמוק
בנבכי המחשבה
חתכתי בקורקפת
צפיתי בפניי מדממים
והמראה התנפצה
לקול
שדים מייללים

זו הייתה
עוד אחת
מאהבות שווא
העליתי זאת על כתב
מילותיו של
משהו מאוהב.

ספרתי אותם
משהו כמו
17000 קולות
שמתרחבות ל
24000 עצות
שחלקן נכונות
וחלקן , מטומטמות
ומכולן שמעתי
"אני , אני , אני ,אני "
ומי ידע ש...
זו העצה הטובה מכולן.

הכדור
מצאתי אותו
בצידי המדרכה

התשובות נמצאות
כשנשאלות השאלות