לפני 19 שנים. 15 בספטמבר 2005 בשעה 10:57
את לא הולכת לשום מקום
לא מזיזה עפעף
ואני אשב ואצפה מקרוב
מרחוק
איך עם כל תנועה עם מתעוותת
מתענגת
משתנקת.
אני לא אומר לך מה לעשות
היום את חופשיה כפרפר
רק ליתר בטחון
אשמור כנפייך בכספת מוחלדת
אבל את יכולה להמשיך
לא להפסיק לנסות לעוף
קבלי גבולותייך כארבע קירות
את תלותך בתקרה מתקלפת
את חשיבותה של קרקע מוצקה
שאת גופך מאזנת
משיכה במנוף
ואת בצרחה שקטה , מרחפת
