זיוני שכל חסרי תוכלת
אנשים חסרי בינה מסתובבים סביבי במעגלים
מצד ימין בחורה בלונדינית נמרחת על גבר עם חולצת פסים , מספר לה סיפורים כשלשונו משתוללת בחלל פיה.
מצד שמאל נמצא חבר
"תאר את עצמך מיליוני שנים אחורה.
יש לך ביד ימין חנית
במשך שבוע לא אכלת כלום
וממרחק אתה רואה אלפקה... לך תסתער עליה. לא אכלת שבוע ! "
תורת החיזור.
לראות דברים טיפה אחרת ... זו השקפתי ואין מנוס ממנה.
הבחורה הבלונדינית , סלדתי ממנה .
כך גם מהגבר עם הפסים.
הדמיון הפורה של חברי הטוב שיעשע אותי.
גרם לי לתהות ... האם אהבה היא ציד ?
האם קיימת אי שם נפש תאומה , נפש טהורה או שמא תהיה זו האלפקה הראשונה שתדמם מחניתי ולנצח תהיה שלי , סליחה... איתי.
(חתיכת שרוט ... אלפקה? אלפקה!??!? , מאיפה הוא מביא את זה??? מת עליו ! )
אני לא צייד מיומן
אין לי רצון לרוץ חצי עירום במרחבים חסרי גבולות עם חנית ביד ולתקוף כל חיה מקפצת.
לא אזחל בין שיחים , לא אסתתר מאחורי עצים , לא אזחול על אדמה לוהטת כאשר מטרה כה לא ראויה בליבי...
וליבי
ליבי לא יכול להשליך חניתות
ליבי לא יכול לדקלם מילים יפות
ליבי חבוי מתחת לעור וגידים , נסתר מכל עין .
עטוף בשיכבות מגן , מרופד באלף לבטים.
על הקיר תלוי שלט " שברת , שילמת "
וכשליבי נשבר , איש לא שילם
וכעת , אחרי תהליך האיחוי , כאשר יישבר שוב , איש לא ישלם . רק אני .
את מחירה של הנפש , את מחיר הרגש הבלתי נשלט.
-אתה נשאר ?
*לא
-למה?
*כבר חמש ורבע.
-ו...?
*זהו.
-הביתה?
*הביתה.
-אתה בא מחר לקפה אצלי ?
*וואלה למה לא בכיף.
-תעשה טלפון כשאתה מתעורר.
*כנ"ל...
-טוב אחי לילה טוב.
*לילה, וציד אלפקות מוצלח.
לפני 19 שנים. 14 באוקטובר 2005 בשעה 3:51