אני לא מצליח להקשיב לפעימות הלב שלי. הדבר היחיד שמזמזם באוזניי הוא מנוע המחשב.
שקט לי פה , שקט מדי ילחש חלק ממני . שקט מדי .
מקודם נפתחו שערי גן עדן ויכולתי להבחין באלף חיוכים .
בכל פרצוף מצאתי לי סיפור . איזו נקודה חשובה שיכולתי לסחוב הלאה איתי .
ומתוך אלפי החיוכים , אני מצאתי לי פנים שמחייכות היישר אליי כאשר אני לא מסתכל.
ובשנייה שבה פתאום הבחנתי , היא השפילה מבטה .
היא המשיכה לחייך ואני המשכתי להביט מעבר לכתפי הזרים שמסביבי.
הזמן עצר מלכת כאשר הביטה אל עיניי ואני בתום הסבתי מבט .
חקרתי את הנכנסים בדלת , את החרב על הקיר, את התמונות שמספרות כ"כ מעט.
ובטלפתיה אני שולט בעצם מאז ילדותי אז שלחתי לה מסרים מלטפים.
"איך בעינייך נשביתי , בחיוך המאופק , אוכל לצלול אל תוך נפשך אם רק תתני"
אבוי , תשובה לא קיבלתי . שום מסר לא הוחזר
התחלתי לפקפק ביכולותיי
ושוב אבוי , נגמר הערב , בעוד שנייה יסגר הבר ואני אחזור כרגיל אל אותה הנקודה.
ובראשי ביקשתי את מס' הטלפון שלי , וכמובן שבמוחי , לפנייתי לא נענתה.
אתה חמוד , אתה נחמד , אתה כל מה שתרצה אבל אין לי חיבור איתך בכלל.
ובראשי כך התייאשתי , זו סצינה אבודה מראש ! אני לא אלך כטבח לקראתה.
אני אמשיך רק להתרוצץ סביב ביישנות תמידית ולא אפנה וארקב בודד לעד !!!
...
תירגע ידידי , אחי , יצירת מופתי הרי...
אף פעם לא מאוחר מדי לאבד את הדעת
או לבקש סליחה מאנשים קרובים
אני מודה שעכשיו אני קצת תקוע
בין הערצה עצמית למעשים טובים.
כן כן , להנאתי אטבע בים של קלישאות
להנאתי אשתוק לנוכח האמת
שאני אינני איש מכירות לכן לא אוכל למכור
את מה שבי , שבתוכי אט מתפרק
הנה ניצחתם יצרים
אתקע את ראשי בחול
בעוד מס' שניות פשוט אפסיק לנשום
הנה ניצחתם שדונים קטנים
חדלו מלחתוך בבשרי
הרי אינכם רואים ...? מרגע זה ,
בשרי חדל מלהיות הבשר החי
לפני 19 שנים. 16 באוקטובר 2005 בשעה 3:13