אני לא יכול לקרוא לזה התחלה חדשה.
הרי זה לא יהיה נכון.
לפני זמן רב זה נקטע , בגלל משקעים של רגשות מעורבים .
הייתה שם אהבה , שנאה , קנאה וניצול . היו שם כל הדברים שפצעו אותי כ"כ.
אז עזבתי
והיא
עזבה.
היא נסעה למקום אחר.
ואני נשארתי באותה המיטה .
ומדי פעם אני מודה שהתגעגתי . לא אליה אלא לתקופה . של נעורים , של יצרים , של חוסר המחוייבות לכל הסובבים.
ופתאום .
היא חוזרת.
ב 4 בבוקר פגשתי אותה.
ואז ישבנו ביחד .
על כוס אלכוהול
ועוד אחת
ועוד אחת
צחקנו
נזכרנו
שיחזרנו
את כל הימים שציירנו יחדיו.
אבל הכי חשוב שבסופו של דבר הבנתי
שזה לא אותו הרגש בפעם השנייה.
משהו חסר וטוב שכך . אני לא רוצה להזדחל בעבר.
אז נשקתי ללחייה , וביחד הבנו . שהיה מה שהיה , זה היה ונקבר.
ודבר אחרון ברמזים מאסתי.
אלו אשר מכירים אותי יודעים כמה אני דוגל באמת.
ובקרוב אבקר לי בכותל.
וזה הרמז האחרון שאני משחרר
לפני 19 שנים. 28 באוקטובר 2005 בשעה 17:01