מי הנהר מעולם לא נראו כה צלולים
את יגוני בהם הטבעתי יחד עם מחשבות תוהות
והנה ציפור ורודה בצורה של לב נועצת בי מבט
נוסקת אל המים , חותכת בבואתה במקורה
הרמתי את ראשי , מחפש תקווה באופק
נתקלו עיניי בסירת משוטים
ששיירת פרפרים מלווה אותה
ובסירה ישבה לה נערה תמה
שיער צהוב בוהק שמלטף כתפיים
גוף ענוג נעול בשמלה אדומה
וככל שהתקרבה
היא השפילה מבטה
ואת שיערה אספה
החלה לפתוח את שפתיה
הורודות , מעט סדוקות
כאלו שציירתי לפני הרבה שנים לאשת חלומותיי
חזהה הזדקר למעלה
ומיד עשה דרכו בחזרה
ובנשיפות קלות
היא קשרה אל האוויר
אלפי צלילים שהסתובבו מסביב אוזניי
והיא המשיכה כך לשיר
לצייר את האוויר
והיא המשיכה לשעבד אוזניי
"תני לי עוד טיפה של שקט
תני לי עוד שנייה להיות , שלך
תראי לי איך עוצרים עלי שלכת
מללכלך את גינת השחר החדש "
יש בי חרטה
על מעשים שלא תואמים את אישיותי
יש בי חרדה
מלאבד דברים שאף פעם לא היו שלי
יש לי בקשה
מנערה אדומה
שתנסה למצוא דרכה אליי
שתקום ממיטתה
למרות שהיא כ"כ יפה
שוכבת על ביטנה...
קומי
פרשי לאט לאט כנף ועוד כנף
קומי
שחררי את האיש אשר טובל רגליו לנצח בנהר
לפני 19 שנים. 29 באוקטובר 2005 בשעה 21:10
