לפני 18 שנים. 4 בדצמבר 2005 בשעה 11:39
יש משהו מרושע בחלומות שלי
ואין שום דרך להסביר
אם זו ההתפרצות של הטירוף שבי
או שלמדתי סוף סוף להכיר
וכשאני מתכסה אני נלחם
עם נקודות לבנות שמקשטות את עפעפיי
ומבפנים אני מצלם אותם
מקשט בחדווה את כל פחדיי
הזמן קצוב , הלב עצוב
כל מה שנמצא בדרך
אשליך בחזרה אל שבילי העפר
ועם חיוך קטן
ארמוס כל מה ששלי בערך
כל חיוך וסופו המר.
יש משהו מרושע בחלומות שלי
ואיכשהוא אני נשאר שלם
בעוד שאהוביי מולי כך מתמוססים
וזה כ"כ כואב להרדם
סימנתי את מיטתי בתור אויב
ובמערכה השלישית אני נכנע
ומתגלגל בחזרה , כנוע וכפות
אל אותו הכוח , היצר הבלתי נמנע
הזמן קצוב , הלב עצוב
כל מה שנמצא בדרך
אשליך בחזרה אל שבילי העפר
ועם חיוך קטן
ארמוס כל מה ששלי בערך
כל חיוך וסופו המר.
