אני צריך רעידות אדמה.
אני צריך משהו שיסדוק אותי כמה שיותר מהר , שכל המים יעלו למעלה . שאוכל לצוף בשלווה.
איש לא יכול לשים לב לשינויים הקטנים שמתרחשים אצלי , זה הגיוני , איש לא מכיר אותי באמת.
אני העבריין במסכה שלא פגע באיש אף פעם , חוץ מעצמו.
וכשבית המשפט ידון בתיקי הם ימצאו אלפי סעיפים של האשמה , בלי שום בסיס , בלי שום תביעה.
הדרך הטובה ביותר לטבוע היא לא לזוז בכלל.
להתחפש לבול של עץ , לעצום עיניים , לשמוע את הלב בפנים משתולל בבהלה.
ובשנייה אחת , שקט.
אם לא הייתי מכיר את עצמי הייתי חושב שכל זה די מלנכולי.
שאין טעם למשוך עוד יום קדימה.
שאין עוד צורך באחיזה.
למזלי
אני חכם יותר ממה שרובכם חושבים.
אני עדיין מוצא נקודות קצרות בזמן שמסיבות לי אושר.
אני עדיין רואה את האור באנשים מסויימים נוצץ , גם אם זה לשנייה.
זה מרגיש כאילו כל העולם שמסביבי יודע טוב יותר ממני.
כל זה נכון אם המשוואה קובעת שידיעה היא השלמה.
לפני 14 שנים. 16 באפריל 2010 בשעה 23:29