יש רגעים כאלה ...
טיפסת כ"כ גבוה , נעמד לך על הנקודה הגבוהה ביותר בהר.
אתה צועד בבטחה אל קצה הצוק , מושיט יד , נוגע בעננים .
ויש רגעים כאלה...
הרגליים ננעלות , העיניים נרטבות
והמשמעות
אוווו המשמעות , חבויה לה במעמקים , משאירה את ראשה טמון בחול.
נכתבו הרבה מילים.
חלקם מרגש טהור
חלקם מתסכול
חלקם מהרצון לקבל פידבקים , לקבל תשומת לב.
ותשומת לב אכן קיבלתי
כמובן שבהתחלה רמת העניין הייתה גבוהה יותר הרי אחרי הכל...
בא לשכונה בחור חדש
ולאחר מכן , לאחר שנרגעו כל הרוחות , והופסקו כל רחשי המסתורין...
מעטים המשיכו הלאה.
ואני מודה שיש כאן מידה גדולה מאד של התמכרות.
ההתמכרות לקרוא עוד אנשים
ההתמכרות לכתוב
ההתמכרות לדעת כמה אנשים קראו אותך היום
וכמה הגיבו ( בממוצע לפרסום 1.2%).
ויש רגעים כאלה...
שיש לך כ"כ הרבה לומר .
תודה לפיות
לילדות המיוחדות
לחתולות המשוטטות
תודה לכל הנוגעים במבטם
לכל אלו אשר פותחים את נפשם
תודה לכל האנשים שהצליחו לגרום לי להבין את כוחה של השייכות
תודה לכל האנשים היקרים שהחזירו לי במידה מסויימת קצת אמון באנושות.
ויש רגעים כאלה
שאתה עומד על קצה הצוק
ומתחשק לך כל כך
ליפול
לדאות למטה
לאט
לאט
לראות איך קו האופק משתרע למרחק
ויש רגעים כאלה
ישנה דחיפה קלה
ואתה אסיר תודה
ואתה אסיר
שאולי צריך קצת חופש
עם עצמך...
אוהב את כולכם.
זה יהיה קצת קשה אבל
התאטרון , בהודעה דרמטית זו ...
ובעיניים קצת דומעות מודיע שהוא :
נסגר
לפני 18 שנים. 11 בדצמבר 2005 בשעה 3:58
