לפני 18 שנים. 4 במרץ 2006 בשעה 4:48
אני חושב שנכנעתי.
הראש מוטל לאחור
החורים ממשיכים להתרחב
כמו חיוך של תינוק
כמו חיוך כה מתוק.
כן , זה רשמי , נכנעתי
זה לא קל למצוא דלק במדבריות השממה
וחפרתי כ"כ עמוק באדמה
ועברתי מסף תהום אל שממה.
כאב
כואב
הם לא יבינו
אהבה עצמית היא בגדר מחלה
וברגע נתון בו הכל מתהפך
איבדת הכל , קול משתעבד אל הדממה.
שקט
שקט
שקט - אומר האדון האדום
שקט
שקט
שקט - לשאול מבלי לחלום
לחלום מבלי לישון
להתמקם בשקט מתחת לגרדום
הכל מוכן לשקט האיום
מה שנותר זה לעצום
עיניים
וללחוש לאוזן בתולה
שיר ערש
להתכרבל אל תוך שמיכת החשיכה
ולהרדם.