אני פותח באקט של צמצום פערים.
תסלחו לי אבל שוב עולה בי תחושה קלה של ... לא משנה של מה.
יש דברים שלא סיפרתי לאף אחד . כנראה גם לא לעצמי.
הפחד , מכל מה שנשאר.
בידיים רועדות
אני תולש דפים
אולי אמות הלילה
אני תולש דפים
עם עיניים מתאבלות
חלל שחור של המונים
אני בוחן , והם בוהים בוהים בוהים
אני טועה , והם צודקים , טועים , צוחקים.
חלודה במפרקים
אם רק היו לי טפרים
הייתי נועץ אצבעותיי
ומגיש לחתולי הרחוב את ליבי המפרפר
אומץ
הלוואי והיה בי את האומץ
ללכוד נחשים בידיים עירומות
לזנק מעל בורות ותהומות
בידיים רועדות
אני, תולש דפים מוחק מילים
מתווסף אל כל הראויים
יושב עירום , תולש דפים
אני לא אדם דכאוני.
אבל אני פשוט לא מאושר.
אני לא אדם טיפש
חבל
אני לא אדם מאושר.
זה לא תלוי בסיטואציות או בזמן .
אני אדם שצריך להיות גדול אבל אחרי הכל נשאר קטן.
כשאלך
זה מה שאשאיר מאחורי
מילים
מילים
מילים
ילד קטן עם זקן
ילד קטן עם זקן
לפני 18 שנים. 4 במרץ 2006 בשעה 14:38