לפני 18 שנים. 14 באפריל 2006 בשעה 19:07
אין שום קיום
שום אחיזה במילים שלך
אני כמו הבוץ
נשפך אל המדרון
וכמו הפרח השחור
שבליבי פרח
מתבייש מאור היום
מתייבש ...
אני נטול תנועה
שרוי בחרדה
אילו יכלו הכוכבים
לצייר לי את הדרך חזרה
אל שביל ההתחלה
אולי הייתי
נושק אז לשפתייך
אין שום קיום
אין שום הבנה
את נוהגת כך לשקוע
להביט מהחלון
בתוך עולם ללא חמצן
את לא יכולה לצמוח
לא יכולה לפרוח
קצת אבודה , מאד תלויה
במיניות שלך
בכל הצעצועים שאת
מצליחה להמציא כל פעם מחדש
וכמו תינוק אני אוחז
באצבע הקטנה שלך
אולי תתני עוד ממתק?
אולי תקני לי עוד משחק?
אולי תרימי אותי מעט יותר גבוה
כי נמאס להיות נמוך כל כך