מזפזפת קדימה

זה נהיה הרגל.
אתה.

"לך" אני אומרת,
וממשיכה לנשק.
מחזיקה קרוב וקוראת לך ללכת.

אלו הזיפים הקשים,
השפתיים הרכות,
ואתה.
יותר מכל איבר,
הפואנטה זה אתה.

מנסה להזכר מתי נתתי לעצמי את הרשות הזאת בפעם האחרונה,
ולא מוצאת.
אבל איתך, רוצה.

זאת לא אהבה,
זאת פשוט התחלה.
אבל התחלה איתך,
זה פריוויו לעתיד.