יפה קצת משונה

אני אתחיל:

יין אדום

מחפשת מישהו שבא לו קצת חפירות של כאב לב, בלי סקס וכאלו ובלי דיבורים מיניים. לא נשוי. אם מעניין אותך לתת לי לפרוק (אני גם מקשיבה סבבה) שלח הודעה.

וגם שבת שלום וזה...

כשאשה אומרת "הכל בסדר" כנראה הכל לא בסדר.

וכשהיא אומרת "תעשה מה שאתה רוצה" כנראה כדאי לך מאוד לעשות בדיוק מה שהיא רוצה שתעשה..

האם זה ככה גם אצל גברים? או שהם פשוט אומרים וגם מתכוונים למה שאמרו?

וכשהוא אומר "אני במצב רוח רע צריך קצת שקט וזה לא קשור אליך" - זה בעצם כן בגללי?

אוף

לא הייתי פה יותר מדי זמן. וזה סתם עוד ערב שגרתי לבד על הספה, רעבה לשיחה (לא מינית, וגם לא למיניות) והוא לא עונה. באיזה קטע? אוף. דפוס הקשרות נמנע זה חרא. איך משנים את זה? ומי רוצה לדבר?

התחלנו לדבר לפני איזה חצי שנה באפליקציית היכרויות.

לא היתה שיחה של 'מה את/ה מחפש/ת', היה פשוט כיף לדבר.. ואז ערב אחד הייתי חרמנית נורא והזרמתי את השיחה למקום מיני. זה זרם טוב מדי, הוא רצה להפגש. מסמסתי אותו לפחות 3 חודשים, האמת היא שפחדתי. הוא אמנם ראה תמונות שלי, אבל כל חוסר הבטחון שלי צף ועלה - מה אם לא ימשך אלי במציאות? מה אם הוא מדמיין אותי רזה יותר? ומה אם אני לא ארצה...? להפגש למטרה מינית זה יותר מדי אחריות..

בסוף זה קרה. היה שם אור ענק. זיקוקים. לא יכולה להסביר במילים את החיבור המטורף הזה.. נפגשנו פה ושם כמה פעמים מאז, בכל פעם מדברים קצת יותר בין לבין וגם אחרי - ואני מגלה גבר שהוא לב זהב, עם הומור דומה לשלי, עם מלא נושאי שיחה וסקרנות והחיבור הפיזי אוחחחחחח סקס הכי טוב שהיה לי בחיים (והיו..)

אני כל כך רוצה אותו.. שיהיה יותר מסתם סקס, שאהיה שלו.. בא לי לנסות, בא לי שנצא, בא לי מעבר.. אני מרגישה שהפוטנציאל פה ענק וזה משהו שלא הרגשתי עד עכשיו (לחשוב על גבר ולהגיד ואוו הוא יהיה בעלי, בא לי לגדל איתו ילדים).

אז חמודים שלי עכשיו אתם נכנסים לתמונה ומספרים לי איך 😄 

הזמנה לחתונה למי שיעזור😅

בעיקר השפרצות שלא יביישו את פורנהאב.. חמוד איך הוא התלהב כמו ילד בלונה פארק.. ועכשיו כולי סימנים וסיפוק והחיים נראים קצת יותר רגועים ופחות קודרים עכשיו.

שבת שלום💖

בתור אשה שמנה (ירכיים, ישבן, בטן) ולא, לא מידה 42 עם אישיוז לאוכל, אלא באמת אשה שמנה משקל תלת ספרתי - איך הסקס בשבילכם מהצד הגברי? הירכיים מגבילות בחדירה? אני מדברת טכנית, לא מבחינת משיכה כי זה סובייקטיבי - זה קשה יותר? מגביל? יש תנוחות שלא עובדות לכם בגלל השומן?

תענו בכנות (וזו לא הזמנה לפטישיסטים אז אל).

עוד מישהו סובל מהחרא הזה?

מרגיש כאילו עוד שנה עברה סתם?

שאין עם מי לחגוג וחוץ מכמה הודעות גנריות של 'מזל טוב' בפייסבוק לאף אחד לא אכפת?

אני עצובה. איך עוברים את זה שוב בכל שנה מחדש?

אזרתי אומץ וכתבתי לו.

אמר שחשב עלי והצטער על שלא ניסה ליצור קשר.

התכתבנו בקטנה וזהו, כרגע. 

זה שימח אותי והרגיע אותי.

אני לא באמת יודעת אם נחזור להיות כמו פעם, או בכלל, אבל לדעת שהוא קיים מרגיע אותי.. מקווה שייצא לי לראות אותו שוב בקרוב (ברור לי שזה לא יבוא ממנו).

תודה על העצות הטובות, אתם נפלאים💖

שבת שלום,

הוא לא יוצא לי מהראש.

חסמתי. לפני שלושה חודשים.

לא התראינו מתחילת הקיץ.

החיים ממשיכים, אבל הם פחות צבעוניים בלעדיו. ואין לי איך להסביר את החיבור הזה, שמעולם לא הרגשתי עם אף אחד אחר בחיי, גם לא עם הלשעבר.

מעולם לא היינו זוג באופן רשמי. רק חברים ממש טובים. ואני אפילו שמה את הסקס שניה בצד (למרות שהוא בפער ההכי טוב שהיה לי), אני פשוט מתגעגעת.. מתגעגעת לקול שלו, לחיבוק שלו, לחיוך הקסום הזה שלו.. מתגעגעת להומור שלנו, לערק שהיינו שותים יחד בשבת.. פשוט מתגעגעת.

ואני לא יודעת מה עושים עם כל זה.

למה זה לא עובר לי?

הוא לא ניסה ליצור קשר אחרי שחסמתי. אפילו לא פעם אחת.

ואני שואלת את עצמי שוב ושוב - האם האמת אכפת לו? הרי לא היה מוותר על החברות הזאת בכזאת קלות אם היה מרגיש כמוני.. אבל מצד שני - גם אני הרמתי ידיים וויתרתי..

מה עושים?

לא מצליחה לשחרר. מרגישה שאיבדתי (מבחינה ארורה) את החבר הכי טוב שלי. את החיבור הכי יפה שנוצר בכל 33 שנותיי.

מה עושים?

עצוב לי.