יומנה של שפחה

פסענו שלובי ידיים במסדרון הארוך, השקט הדהד בחלל הצר. הידקתי את אחיזתי בזרועך, שואבת עוד קצת אומץ לקראת העתיד לבוא. 

בקצה המסדרון עמדה דלת כחולה ללא מנעול. נעצרנו לפניה, נשמתי נשימה עמוקה ופניתי אלייך. הסתכלת עליי בעיניים הגדולות שלך, וראיתי דרכן את הכל. 

ראיתי את המפגש הראשון, הלב הדופק, ההתרגשות. ראיתי אותנו בבית קפה כששאלת ,זו את? 

ראיתי את הסשן הראשון, השמחה, החיבור, הבכי, הכאב, את הכל ראיתי דרך העיניים שלך. 

עזבת את זרועי ועטפת אותי בחיבוק גדול. כזה ששמור רק לרגעים מיוחדים. 

את האהבה שלך הרגשתי. 

הדלת נפתחה ופסעתי צעד אחד קדימה אל תוך החדר, אתה אדוני, נשארת מאחור. 

הסתובבתי בכדי לראות את זיו פנייך בפעם האחרונה , דמעה זולגת על לחיי.

הדלת נטרקה,

ונשארתי לבד בחשכה.