אז מה זה BDSM עבורך ... ?

שבת טיילנו ליקב מוני באזור בית שמש.

מודה אני אוהב אוכל ואלכוהול. 

יש מרפסת עם נוף יפה וגבינות ויין נחמדים.

עדיף לבא מוקדם קצת לפני שכל עם ישראל מגיע.

לינק -

https://mony-vineyard.co.il/?gclid=CjwKCAjwi6WSBhA-EiwA6Niok82PhDRy7nhQLL6Ue-br_wc95MFcZH9AcOdVPN7N5MpP-DFq_PM8gxoCA8AQAvD_BwE

ותמונה עם קצת גור קטן :)

לא שזה הרבה אבל הקמתי ואני מנהל חברה של בערך 40 אנשים.

וזה קצת משעשע לפעמים ההשתקפות של bdsm בעבודה.

בגדול כתפיסה אני באמת מאמין שרוב האנשים פשוט אוהבים וצריכים שיגידו להם מה לעשות.

זה נשמע רע אבל זה לא בקטע רע. זה פשוט ככה.

ובעבודה רוב האנשים פשוט מרגישים ככה יותר בנח. שיש להם הנחיות. מסגרת. משימות. לוזים שהם מקבלים וצריכים לבצע בהתאמה.

גם אלה שהם דומיננטיים בעבודה עדיין אוהבים לקבל הנחיות ומשימות.

מהצד השני אני שונא שאומרים לי מה לעשות. ברמה ילדותית אפילו. אני מזיז לוזים מול לקוחות, אני מכין מסמכים והצעות בעיתוי שאני רוצה. אני יוזם את מה שאני רוצה שיקרה. זה גם חלק מהסיבה שלא הייתי שכיר בחיים. לא יכול אחרת.

אז מעניין אם יש לזה קשר לנטיית ה- BDSM של הבן אדם או שרק אני דפוק ככה.

כבר כתבתי מה לא אבל לא כתבתי מה כן מעניין אותי :)

אז לא בהכרח לפי הסדר -

נימוס

כנות

סקרנות

אומץ

שיח מעניין

צורך ורצון להתמסר

שליטה בהרבה מובנים זה גם שקט*.

ווליום 

אני אף פעם לא מרים את הקול. להפך.

כשאני אגיד לך - אולי קצת בהפתעה - שמעכשיו את רק כלבה, חור, חפץ שאני הולך להשתמש בו. זה יהיה ממש בשקט. 

מחשבות

ברגע הזה המיוחד של התמסרות המחשבות נעלמות, הרעש של היום יום נעלם. המוח עובר למצב שקט. 

פחדים

את לא צריכה לפחד או להתגונן. כשאנחנו יחד אני רואה אותך. בחיים לא יקרה לך איתי משהו שאת לא רוצה או שלא עושה לך טוב. כשהפחד נעלם מגיעים רוגע והשלמה ושקט.

החלטות

ברגעים היפים האלו את לא מחליטה כלום. את לא יוזמת. את לא חושבת. את פשוט שם. מתמסרת בשקט.

השקט הזה ממכר לא פחות מכאב והשפלה :)

* למרות כל השקט הזה השכן מקומה למטה כבר שאל למה אני מזיז רהיטים בלילה כי זה מפריע והשכים ליד לא מבינים אם אין ילדים קטנים מי קופץ על הספות.  אז בעצם לא הכול שקט . רק מה שחשוב.

נכון זה שונה ואפילו הפוך ממה שרגילים ביום יום. 

אבל איתי את מבקשת...

מבקשת שאשתמש בך

מבקשת שאכאיב לך

מבקשת שאשפיל אותך

מבקשת להיות כלבה שלי

זה קשה אני יודע אבל מתרגלים לזה  :)

יש משהו יפה בלראות את בת הזוג שלי זוחלת.

זה לא בא טוב לכל אחת.

לפעמים זה גם ב רשימת מכולת שלה וכמובן שאני מכבד.

אבל אם להיות כנה זה כמעט תמיד מגיע לשם. גם למי שזה קשה עבורה.

אני אוהב את זה יותר מידי מכדי לוותר על זה.

וככול שזה יותר קשה עבורה אני כמובן אהנה יותר כשזה יגיע.

בהתחלה - כן, לפני שנים רבות בארץ רחוקה רחוקה - זה היה עונש. 

היום את זוחלת על הרצפה כמו כלבה.

אבל היום זה ממש לא עונש.

זה בסיסי. זה המקום שלה.

ככה היא תעבור מהסלון לחדר שנה.

מהמיטה לפינה שלה.

לפעמים אני אחזיק אותה מהשיער ואכוון אותה.

לפעמים אני פשוט אביט בה מאחור.

לפעמים אגיד לה לעצור ולהצמיד את הראש לרצפה ולחכות ככה.

לפעמים אעמוד לידה כשהרגל שלי ליד הפנים שלה.

זה ככ יפה וסקסי כשהיא במקום שלה.

האמת שזה לא רק יפה, יש בזה הרבה מעבר. אולי אכתוב על זה בפוסט נפרד.

זה חלק מעניין בשבילי בעולם הזה שלנו.

מתי לעצור ובעיקר מתי נכון לא לעצור.

קשה לה. כואב לה. היא בוכה. 

זה רגע ככ יפה.

לראות אותה ככה ולדעת שזה בסדר.

היא יכולה עוד. הפעם אני לא עוצר.

הפעם אני לוקח אותה עוד קצת יותר רחוק.

עוד קצת יותר למטה. 

היא יכולה עוד. היא תנסה משהו חדש. 

זה נעים.

נזכרתי בזה לא מזמן.

ארומה מתחת למגדל משה אביב. 

שעת צהריים אמצע השבוע.

מפוצץ אנשים.

חצי שעה פנויה והיא מתגעגעת אז קפה קצר. 

מתישבים בחוץ. מדברים.

פתאום היא מביטה בי במבט הרעב שלה "אני רטובה". 

אני מחייך. יופי.

היא ממשיכה "בבקשה תשתמש בי".

לא כלבה שלי אין לנו זמן. אני עונה ומדגיש בקול רם יותר את המילה כלבה. 

היא לא מוותרת. נשענת קדימה במבט הרעב שלה דואגת שאראה את המחשוף שלה ושוב "בבקשה תשתמש בי".

אני קצר. סתמי כלבה.

"מה תעשה לי אם לא?" היא שואלת מחוייכת.

תקבלי סטירה כלבה.

"כאן ? ליד כולם?"

כן כלבה קטנה.

"אין לך אומץ". 

אני מביט בה. את בטוחה כלבה? 

"כן" היא מחייכת.

תתקרבי אליי כלבה.

היא נשענת אליי מעבר לשולחן.

אני נשען קדימה. מביט לרגע מסביב. מקרב את היד לפנים שלה ומעיף לה סטירה. לא רצינית אבל מספיקה. עם קצת רעש.

היא בשוק. העיניים שלה פקוחות רחב. היא מביטה מסביב. 

זה לא מספיק כלבה שלי. לא סיימנו.

עכשיו רדי על הברכיים ליד הכסא שלי.

"מה?"

מה ששמעת כלבה. עכשיו.

היא מתעכבת ואני מביט בה. היא משפילה מבט. מבינה שזה לא פתוח לדיאלוג.

היא קמה לאט. נעמדת לידי ולאט יורדת על הברכיים.

אני מתעלם מהנוכחות שלה לדקה שתיים. מדליק סיגריה. שותה מהקפה. אני יודע שזה מרגיש כמו נצח עבורה.

אני מתכופף ולוחש לה באוזן, עכשיו את תסתמי כלבה?

"כן אדוני"

מה אומרים כלבה?

"תודה אדוני"

תחזרי לשבת בכסא כלבה.

וכן זה אמיתי :)

סיימתי להשתמש בה.

שיחקתי איתה. הכאבתי לה. היא גמרה כמה פעמים. 

היא מרוחה בשפיך שלי וכמובן שהיא תשאיר אותו ככה על הגוף שלה כל היום.

עכשיו היא מחבקת אותי.

שמחה ומחייכת.

חיוך מפגר חמוד כזה. 

הכל מצחיק אותה עכשיו.

היא רגועה. השדים שלה השתתקו.

בבקשה כלבה שלי.

לפעמים לא צריך מילים.

רק להצביע.

רק להניד את הראש.

רק לשנות את ההבעה.

נכון זה דורש קצת עבודת חינוך וצריך לדעת מה לעשות  אבל זה שווה את זה.