אז מה זה BDSM עבורך ... ?

היא ערומה.

על ארבע.

על הקצה של המיטה.

הראש צמוד למזרן.

הטוסיק המושלם שלה גבוה באוויר.

"בבקשה תשתמש בי אדוני"

אני עומד מאחוריה. לבוש. מביט בה. 

כלבה סקסית שלי. הגוף שלה מושלם. היא יפה ככ.

"בבקשה בבקשה אדוני תשתמש בחורים שלי"

אני שואל אותה בשקט. את מוכנה בשבילי כלבה מיוחמת שלי?

"כן אדוני. בבקשה בבקשה בבקשה תשתמש בי"

...

"בבקשה אדוני. בבקשה בבקשה"

תתחנני כלבה מטומטמת.

"אני מתחננת אדוני. בבקשה תשתמש בי כבר. אני מתחננת"

אני מפשיל קצת את המכנס ומחכך את הזין בפוסי שלה. מכניס אותו רק קצת ומוציא. היא ככ רטובה. ממש מטפטפת.

זה מספיק כלבה שלי?

"לאאא בבקשה אדוני תמלא את החור שלי כבר בבקשה אני מתחננת"

זה נעים לי. אבל עוד לא הגיע הזמן.

אני שואל בשקט. הזין שלי זה פרס עבורך, נכון כלבה שלי?

"כן אדוני"

ואת חושבת שמגיע לך היום פרס?

"כןןן אדוני."

אני מסכים איתך כלבה קטנה שלי. אבל קודם שאלה. תתרכזי. התחננת פעם לקבל זין?

"לא אדוני. בחיים לא התחננתי לכלום"

אז תסבירי לי כלבה מטומטמת. למה את מתחננת לקבל את הזין שלי?

"כי זה הזין הכי טוב בעולם אדוני ואני הכי מאושרת כשאתה משתמש בי וממלא אותי"

אני מחייך.

אני מביט בה ומכניס את הזין לפוסי שלה לאט לאט עד שכולו בתוכה. העיניים שלה חצי מתגלגלות לאחור. הפה שלה פתוח.

"תודה אדוני. תודה תודה תודה שאתה מסכים להשתמש בחורים שלי"

בבקשה כלבה קטנה שלי.

החלק המעניין של הסיפור הוא שבתחילת הקשר שלנו בסקס הראשון נתת לה ספנק קטן, ממש קטן בטוסיק. באותו רגע היא הביטה בי חצי כועסת חצי מופתעת. זה היה משעשע. היה סקס מעולה אבל זה לא היה קשור לשליטה.

כמה חודשים לאחר הספנק הזה היא יודעת שהיא צריכה להתחנן לקבל את הזין שלי. שזה פרס עבורה על כך שהיא כלבה טובה.

השינוי הזה מדהים. וזה הקסם של BDSM ...

אחד הדברים שאני אוהב זה ההשפעה שיש לי על מצב הרוח של בת הזוג שלי.

מצד אחד היא מגיעה אליי לפעמים מבואסת. כעוסה. עצובה. לחוצה. חרדתית.

ואחרי חצי שעה (לפעמים יותר אבל באמת רוב הזמן זה ממש קצר) לתוך השיחה או המפגש היא חוזרת לעצמה. היא חוזרת לראות את עצמה דרך העיניים שלי. 

אני מרוצה ממנה והיא שמחה. מקשקשת בזנב.

מהצד השני זה גם עובד להפך.

מספיק שהיא מרגישה שאני לא מרוצה ומצב הרוח שלה ברצפה. 

אם היא מרגישה שהתאכזבתי ממנה או חמור מכך ממש השתמשתי במילה הזו - מאכזב - לא משנה כמה היום שלה היה מוצלח היא מייד תהיה עצובה לפעמים זה אפילו יגיע לבכי.

זה מדהים כמה עמוקה ההשפעה שלנו וכמה אחריות ותשומת לב נדרשת.

מה את עושה כלבה שלי?

היא מביטה בי. היא יודעת לאן זה הולך.

"לא הולכים לישון דום שלי?"

היא מנסה. זה חמוד.

נכון. את ישנה בפינה שלך כלבה שלי.

המבט שלה ברצפה. הפנים שלה עצובות.

"אבל לא מגיע לי עונש ...וקר..."

אני מביט בה.

"סליחה דום שלי.  אפשר כרית בבקשה?"

כן כלבה שלי.

בפינת חדר השינה פרוסה מגבת. היא מצטנפת בתנוחה עובר. אני נכנס למיטה ונרדם.

לפנות בוקר אני מרגיש אותה ליד הרגל שלי.

"דום שלי. בבקשה בבקשה בבקשה אפשר להצטרף אלייך למיטה?"

חצי ישן אני מביט בה. כלבה יפה שלי.

כן. בואי אליי. 

"תודה דום שלי."

היא עולה למיטה. נכנסת תחת השמיכה יחד איתי.

אני מחבק אותה כשהיא עם הגב אליי. הגוף שלה קר והיא מתחפרת לתוך הגוף שלי.

אני מרגיש אותה מנשקת את היד שלי וחוזר לישון.

לפעמים עם בנות זוג יצא לי ללוות אותן בתהליך של גישור.

לא כזה של גירושין. גישור עם עצמן.

זה עולה כדיסוננס קוגניטיבי*.

היא עושה איתי דברים שהיא פחות חשבה שתעשה. היא מרגישה מקומות ורגשות חדשים. היא מתמסרת לגמרי.

ואז עולות לה מחשבות. 

מה זה אומר?

שהיא אוהבת שמשפילים אותה ככ.

שהיא צייתנית ככ.

שהיא רק מחכה לרגע שאשתמש בה.

ביום יום היא חזקה ובטוחה. בקשרים אחרים היא בכלל הייתה דומיננטית. 

זה מבלבל עבורה.

מה היא באמת?

למה היא נהנית מהדברים האלה?

למה היא מחכה, אפילו מכורה להרגשה הזו? 

וזה פשוט.

למרות שאנחנו ממש מנסים לספר לעצמנו סיפור ברור ואחיד על עצמו אנחנו בעצם מורכבים מהרבה דברים. 

אין שום סטירה בין זה שהיא דומיננטית עם אחרים וכלבה קטנה איתי.

גם אין סטירה בזה שהיא ככ נהנית מהשפלה או כאב או הרבה דברים אחרים למרות שבתפיסה שלה היא לא כזאת.

גם היא מורכבת מהרבה דברים שיוצאים החוצה עם אנשים שונים.

זה בסדר. צריך להבין ולקבל את זה. 

הסיפור שלנו על עצמנו לא חייב להיות פשוט. 

זה גם לא אומר שהיא רק כזאת. רק נשלטת. רק כלבה. רק צייתנית.

זה פשוט אומר שאיתי, באינטראקציה המיוחדת שלנו זה מה שעושה לה טוב. עושה לה שקט. 

אז צריך פשוט לקבל אז זה שהסיפור שלנו יכול להיות מורכב ושונה. 

הרבה יותר כיף ומעניין להיות מורכבים.

למי שרוצה יש על זה סיפור נחמד בפוסט אחר זאב שחור זאב לבן.

*דיסוננס קוגניטיבי - מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.

במקור זה תמונה אבל...

לפעמים זה פשוט סטירה ששווה אלף מילים.

סטירה אחת טובה.

קצת יותר חזקה ממה שהיא חשבה.

ברגע הנכון.

שילוב מנצח של השפלה וקצת כאב. 

אין לזה תחליף.

יש מתחשק לי. יש חרמנות. יש ייחום.

ויש רעב.

הרעב נמצא בסקאלה אחרת. מגרש משחקים שונה.

זה לא רק פיזי. הרעב הוא גם מנטאלי. 

כשממש רעבים לאכול כל הגוף משדר צורך. מצוקה. מחסור.

זה דומה לרעב שלה להשלט.

כל הגוף שלה משדר חוסר. המחשבות נודדות כל הזמן. הראש חסר מנוחה. 

היא רעבה שאשתמש בה. אסמן אותה. אכאיב לה. 

זה נעים.

אחת התכונות הלא מוערכות מספיק בישראל וכנראה גם בעולם הזה שלנו היא נימוס.

אז כן אני מנומס.

ולא זה לא אומר שאני עדין. או רך. 

בעיני זה כבוד בסיסי לבן אדם שמולי כאדם.

כאנקדוטה אצל לקוח שלי היה תלוי בכניסה למשרד של הבעלים - "במשרד הזה משתמשים במילים : תודה. בבקשה. סליחה.".

זה קצת הצחיק אותי כי זה הזכיר לי קצת מה שאני מרשה לבת הזוג שלי להביע בסשן מילון Dom Red..

אבל זה נכון וחשוב. אם הבעלים מאמץ את זה גם אחרון העובדים יאמץ את זה.

בכל מקרה אני ממליץ בחום לעבודה ולחיים - קצת יותר נימוס.

כתבתי כאן פוסט לחכות בפינה.

בפוסט כתבתי על להשאיר את הכלבה היפה שלי לבד בפינה. ערומה. מחכה לי. משהו שהיא שונאת.

בתגובה לפוסט שאלו אותי אם היא שונאת טוב או שונאת רע את מה שתארתי.

לשאלה עניתי תשובה מתחכמת וקצרה אבל זה מקרה פרטי של נושא מעניין בלי הגבלת הכלליות*.

גם אם זו לא הייתה השאלה המקורית אני אנסח אותה מחדש - האם שליטה צריכה להיות רק דברים שבת או בן הזוג שונאים טוב או גם אפשר לקחת שליטה למקומות שהם שונאים רע?

נתעלם באלגנטיות מהשאלה מה זה טוב ורע אבל לצורך הדיון- 

שונאת טוב זה משהו שהיא לא אוהבת אבל עושה לה טוב. אולי קשה לה אבל נמצא במקום שעושה לה טוב.

שונאת רע זה המקום האפל הזה. יש בו שדים מהעבר. יש בו קושי אמיתי פיזי או מנטאלי. קושי שלוקח את בת הזוג שלי להתעמת עם זה. 

לפני שאמשיך אני יודע ששליטה זה למעשה דברים שונים לאנשים שונים. אני מכבד כל אחד ואת ההשקפה שלו גם אם אני לא מסכים עם דעתם. 

אז בשבילי לפעמים שונאת רע זה הקסם של שליטה. 

זה מתחיל בלמצא את הכפתורים. הרגישויות. הפחדים. השדים של בת הזוג שלי. מנטאליים או פיזיים.

ממשיך בלבחור את התזמון הנכון וההנגשה הנכונה.

מחייב אחריות גדולה כי זה דורש תשומת לב ורגישות למקום שאני לוקח אותה.

אבל כן - זה מקום שאני נהנה ממנו. לקחת אותה עוד צעד קדימה או בעצם למטה למקום קצת חשוך אבל גם להרים אותה משם בזהירות.

כשזה נעשה נכון זה עוצמתי מאוד לשני הצדדים.

* למי שצריך  - בלי הגבלת הכלליות = ביטוי המשמש בהוכחות כדי לציין שניתן להוכיח טענה למקרה פרטי וההוכחה עדיין תהיה תקפה גם למקרה הכללי.

זה קורה לא מעט. 

אני מכיר מישהי והשיחה קצת מתפתחת. 

היא בודקת אותי. את התגובות שלי. הציפיות שלי.

ואז זה מגיע. 

"כשנפגש לא יהיה לך אומץ.... "

לרוב זה בהקשר של סטירות אבל לא רק. 

לא יהיה לך אומץ לירוק עליי.

לא יהיה לך אומץ לתת לי סטירה.

לא יהיה לך אומץ להכניס לי את הראש לאסלה.

לא יהיה לך אומץ לגעת בי ליד אנשים.

זה חמוד וזה משעשע אותי.

בדרך כלל זה מגיע ממקום שזה במחשבות שלה כבר הרבה זמן והיא עדיין לא מצאה בן זוג שייקח אותה לשם. או שהיא כבר ניסתה כמה פעמים והתאכזבה.

אז כן. יש לי אומץ.

לתת לך סטירות.

לירוק על הפנים שלך.

לזיין אותך עם הראש שלך באסלה.

להכאיב לך. להשפיל אותך. להשתמש בך.

בצד שלי זה לא קשור לאומץ.

זה פשוט מה שאני אבל היא עוד לא יודעת את זה.

אני בדרך כלל עונה -

את בטוחה שלך יש אומץ?

מידי פעם אני מקבל הודעות מבנות זוג לשעבר -

ראיתי אותך / את הרכב שלך עכשיו ברחוב.

מזל טוב. זה היום הולדת שלך היום לא?

הודעה לא קשורה ש "אמורה" להשלח למשהו אחר.

שיחת טלפוןן מהווטסאפ ואז הודעה "לחצתי בטעות".

ועוד ועוד ...

מה שבאמת כתוב בהודעה זה -

חשבתי עלייך / אני מתגעגעת / אני רעבה לסקס איתך / בא לי שתסשן אותי.

אני מבין למה. זה רגע קצת מביך והיא צריכה את המשחק הזה. האמת שזה גם קצת חמוד.

אבל אם זה היה תלוי בי  הייתי מעדיף לקבל הודעות בלי פוליטיקה. שלוש מילים זה מספיק.

"אתה במחשבות שלי". 

זהו.