עיתונאי שאל פעם את מוחמד עלי (קסיוס קליי) "כמה כפיפות בטן אתה עושה באימון?"
והתשובה של המתאגרף הדגול הייתה "אני לא באמת יודע. אני מתחיל לספור רק שמתחיל לכאוב לי."
וכן אם תחשבו על זה עוד רגע זה קשור :)
עיתונאי שאל פעם את מוחמד עלי (קסיוס קליי) "כמה כפיפות בטן אתה עושה באימון?"
והתשובה של המתאגרף הדגול הייתה "אני לא באמת יודע. אני מתחיל לספור רק שמתחיל לכאוב לי."
וכן אם תחשבו על זה עוד רגע זה קשור :)
לפעמים שליטה זה מילה. או שתיים.
למשל - סתמי או שקט עכשיו.
זה הקו שמפריד בין זוגיות רגילה לכזו עם BDSM.
זה לפעמים כל מה שצריך כדי לשנות את הסיטואציה משיחה לסטירה.
מזה שהיא סתם יושבת ליידי ואנחנו מדברים על הא ודא לזה שהיא שלולית מיוחמת שרק מחכה שאשתמש בה.
זה נעים.
הבהרה למתקשים -
זה שאני אומר לה לסתום לא אומר שמה שיש לה להגיד לא מעניין אותי.
להפך.
אם מה שיש לה להגיד לא מעניין אותי אני כנראה לא אגיד לה לסתום.
אם אפשר בבקשה כשפונים אליי לא לשאול מה אני מחפש.
אני לא מחפש משהו ספציפי.
אני אוהב להכיר אנשים מעניינים. שיחות מעניינות. מפגשים מעניינים.
כיף לי לשתף בכתיבה הבסיסית שלי דברים שעברתי ואם זה מסקרן אני אשמח לשוחח.
גם אין לי בעיה לענות על כל שאלה, לשתף או להתקשקש סתם.
אבל פאקינג בבקשה מספיק עם השאלה הזו.
אפשר גם לקרוא קודם את הפוסט הזה מה לא אבל זה למתקדמים אז לא חובה.
להביט לה בעיניים ולראות פחד. היא מפחדת.
מפחדת ממני.
מהתגובה שלי.
ממה שיגיע עכשיו.
נעים :)
אני משתדל שרוב הפוסטים יהיו בהקשר של כותרת הבלוג הזה.
שיתפתי קצת על החוויה הראשונה שלי שהייתה לפני כמעט עשרים שנה. שיתפתי על בכי, כאב, הגשמת פנטזיות, עונשים, גבולות, נימוס.
שיתפתי הרבה שירים וקצת ספרים.
אבל יש דבר חשוב שעדיין לא שיתפתי והגיע הזמן.
להיות שם בשבילה.
אולי לרגע זה לא נשמע קשור. אבל זה במהות של שליטה עבורי.
להיות שם בשביל בת הזוג שלי.
כשהיא צריכה חיבוק. הקשבה. סטירה. נוכחות. כאב. שיחה. עצה. התכתבות. סשן. סקס.
להיות שם בשבילה.
עברתי הרבה עם הרבה בנות זוג. משברים אמיתיים, קשיים של יום יום, ניסיונות התאבדות, טיפולים שונים, תרופות. באמת שעברתי הרבה.
אז אם נניח שמשהו היה מבקש ממני עצה.
מה זה אומר להיות שולט.
זו התשובה שלי.
שאלו אותי לפני כמה ימים איך אני אוהב להכאיב.
זא טכנית. איך פיזית אני אוהב להכאיב.
ויצא לי קצת לחשוב על זה היום.
קודם כל אני צריך שבת הזוג שלי תהנה מכאב. זה לא לכול אחת. הייתי עם בנות זוג שפחות התחברו לכאב ויותר לחלקים אחרים וזה בסדר.
בדרך כלל בגלל הסיטואציה חשוב לה שאהיה מרוצה. היא רוצה להיות שימושית. להראות לי כמה היא יכולה לספוג בשבילי גם אם ממש קשה לה וצריך לשים לזה לב.
והיו בנות זוג שאהבו כאב. ממש. ואז הצד הזה שלי יוצא החוצה וזה נעים.
הכי חביב עליי - קיין. שילוב של מים קרים וקיין. הייתה לי בת זוג שהייתה מצטנפת ומתחילה לבכות רק כשלקחתי אותו ליד. עדיין היא הייתה אוהבת לכאוב בשבילי.
אחר כך חגורה. ולחגורה יש שני צדדים. אז כן גם הצד של האבזם משתתף. יש חגורות עור רכות. יש חגורות עור אכזריות. הכי הרבה היה 300 ברצף.
מצבטים ואטבים. זה גם יפה. סקסי. וגם אפקטיבי.
ידיים. אין לזה תחליף. לפעמים עד שהידיים שלי כאבו מרוב ספנקים.
שילוב של כאב עם חוסר אונים. לקשור ואז להכאיב.
יש משהו מאוד משחרר בלהכאיב ומהצד השני לספוג.
כשזה מתחבר ואני יכול לשחרר את זה החוצה זה מדהים ועוצמתי.
זה לא קורה הרבה אבל מידי פעם...
אני משחרר את העכבות שלי לגמרי.
אני משתמש. מכאיב. לוקח.
אין פילטרים. אין מחשבות.
רק אני בהכי בסיסי ואמיתי שלי.
היא שם כרגע בתור חפץ. גוף. חור.
אולי לפני דקה שוחחנו על דטרמיניזם אבל עכשיו הדבר היחיד שיש לה להציע לי זה החורים שלה. הכאב שלה. הבכי שלה.
אני גם מאוד יצירתי ברגעים האלה.
משתמש בידיים או במה שקרוב ליד.
מכאיב. משפיל. לוקח. משתמש בכח.
גורר אותה מהשיער מחדר לחדר.
שופך עליה מים מבקבוק שנשאר ליד.
מצמיד אותה ערומה לרצפה עם הרגל על הפנים שלה.
משתין עליה. משפריץ אותה.
משתמש בחורים שלה עד שהיא רועדת. כואבת. גומרת. בוכה.
רגעים נדירים :)
אדום חגורה.
אדום שקיעה.
אדום קיין.
אדום 1738.
אדום סימנים יומיים אחרי שזה כבר כחול / סגול.
טיפשות.
לא כזו של IQ. אנשים שלא חושבים. לא מעמיקים. לא מתעניינים. לא מתלבטים.
חוסר עשייה.
לדבר על דיאטה אחרי החגים. לחכות לחופש. ביטויים כמו מחר. אחר כך. אין לי זמן. לא עכשיו.
פחד לחיות.
להישאר תקוע במקום לא טוב או לא נכון בעבודה או בחיים או בני זוג לא מתאימים. לא לקחת סיכונים. לא לנסות. לא לשנות.
אני אוהב שבוכים בשבילי. ממש אוהב.
ואני הכי אוהב את הבכי הראשון של בת הזוג שלי איתי.
אין לזה מתכון מדוייק. זה שונה כל פעם.
אבל בגדול שילוב של אינטימיות, ביטחון, השפלה וכאב הם לרוב המרכיבים העיקריים.
הבכי מראה לי אותה חשופה. ערומה באמת ולא רק פיזית. ערומה רגשית.
המחסומים ירדו. היא חשופה מולי.
אני מביט בה.
פעם ראשונה שהיא שתתה מים מקערה קטנה על הרצפה. כמו כלבה.
הסימנים של החגורה על הגב והבטן והטוסיק שלה חדשים. אדומים. שורף לה. כואב לה.
היא על הגב ואני משתמש בפוסי שלה. חזק. בלי מעצורים. בלי רחמים.
היד שלי מחזיקה את הפנים שלה ומעוותת את הפנים היפות שלה.
אני יורק עליה. סטירה חזקה ושוב מחזיק את הפנים שלה חזק הפעם מצמיד אותם הצידה למזרון.
זה מגיע. היא מתחילה ליבב. אני לא עוצר. עוד סטירה ועוד אחת.
תבכי בשבילי כלבה מטומטמת.
וזה מגיע. היבבות מתחלפות בבכי. בכי גדול.
היא מנסה להתחבא אבל אני לא עוצר. ממשיך להחזיק אותה ולהשתמש בפוסי שלה.
תבכי בשבילי כלבה שלי.
היא בוכה עכשיו. בכי גדול. אמיתי. דמעות. הגוף שלה רועד. היא גומרת על הזין שלי. גומרת ובוכה.
אני עוצר. היא מסתובבת על הצד ואני עוטף אותה מאחור. מחבק. מלטף לה את השיער.
לאט לאט היא נרגעת. הגוף שלה נהיה רפוי. היא מחזיקה לי את היד חזק.
זה נעים. ממכר.