לפעמים עם בנות זוג יצא לי ללוות אותן בתהליך של גישור.
לא כזה של גירושין. גישור עם עצמן.
זה עולה כדיסוננס קוגניטיבי*.
היא עושה איתי דברים שהיא פחות חשבה שתעשה. היא מרגישה מקומות ורגשות חדשים. היא מתמסרת לגמרי.
ואז עולות לה מחשבות.
מה זה אומר?
שהיא אוהבת שמשפילים אותה ככ.
שהיא צייתנית ככ.
שהיא רק מחכה לרגע שאשתמש בה.
ביום יום היא חזקה ובטוחה. בקשרים אחרים היא בכלל הייתה דומיננטית.
זה מבלבל עבורה.
מה היא באמת?
למה היא נהנית מהדברים האלה?
למה היא מחכה, אפילו מכורה להרגשה הזו?
וזה פשוט.
למרות שאנחנו ממש מנסים לספר לעצמנו סיפור ברור ואחיד על עצמו אנחנו בעצם מורכבים מהרבה דברים.
אין שום סטירה בין זה שהיא דומיננטית עם אחרים וכלבה קטנה איתי.
גם אין סטירה בזה שהיא ככ נהנית מהשפלה או כאב או הרבה דברים אחרים למרות שבתפיסה שלה היא לא כזאת.
גם היא מורכבת מהרבה דברים שיוצאים החוצה עם אנשים שונים.
זה בסדר. צריך להבין ולקבל את זה.
הסיפור שלנו על עצמנו לא חייב להיות פשוט.
זה גם לא אומר שהיא רק כזאת. רק נשלטת. רק כלבה. רק צייתנית.
זה פשוט אומר שאיתי, באינטראקציה המיוחדת שלנו זה מה שעושה לה טוב. עושה לה שקט.
אז צריך פשוט לקבל אז זה שהסיפור שלנו יכול להיות מורכב ושונה.
הרבה יותר כיף ומעניין להיות מורכבים.
למי שרוצה יש על זה סיפור נחמד בפוסט אחר זאב שחור זאב לבן.
*דיסוננס קוגניטיבי - מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.