|
|
|
היא רואה את עצמה דרכי.
דרך ההשתקפות שהיא רואה בעיניים שלי.
כשאני מרוצה היא שמחה.
כשאני מאוכזב היא עצובה וחסרת מנוחה.
כשאני נותן לה תשומת לב היא מאושרת.
כשאני עסוק קשה לה והיא מתגעגעת.
כשאני משתמש בה היא אסירת תודה.
זו אחריות גדולה וזה נעים.
בחדר השינה, על הרצפה בפינה מונחת מגבת.
ליד המגבת מונחת קערית מים קטנה וחגורת עור שחורה.
הכלבה שלי מחכה לי.
היא ערומה על המגבת בפינה שלה. בתנוחה עוברית.
אני במרפסת. מעשן.
היא שונאת שאני משאיר אותה ככה. לבד. בפינה.
זה מוציא לה שדים רדומים.
אני חוזר לחדר. מתישב על המיטה.
היא מצמידה את הראש לרגל שלי.
"בבקשה אל תשאיר אותי לבד אדוני"
את מתגעגעת אליי?
"אני שונאת שאתה הולך אדוני"
אני מלטף את הראש שלה.
שקט כלבה יפה שלי.
אני קם ומשאיר אותה בפינה.
לא לזוז כלבה שלי.
היא חוזרת לתנוחה עוברית בפינה.
כשאחזור שוב היא תקבל פרס.
כלבה טובה שלי.
.....
לא לגמור בלי רשות כלבה שלי.
שמעת אותי ?
"כן אדוני"
....
"בבקשה אדוני"
לנשום כלבה שלי.
"בבקשה אדוני, בבקשה"
תתחננני כלבה.
"אדוני בבקשה בבקשה אני מתחננת שתרשה לי לגמור בשבילך בבקשה בבקשה"
כלבה טובה שלי.
רק כשאני מגיע לאחד כלבה שלי.
עשר... תשע... שמונה...
שבע... שש... חמש...
ארבע...
שלוש...
שתים...
אחד.
היא מתפוצצת. הגוף שלה רועד.
ויש בונוס - אחר כך אפשר לשחק עם סתם לספור אחורה לידה ולהביט בה נדרכת.
מעניין אם פבלוב היה בודק ככה התניות בחדר המיטות
סאדיסט - אדם שמקבל סיפוק והנאה מגרימת סבל וכאב לאחרים.
להנות מלהכאיב.
ממש ממש להכאיב וממש ממש להנות.
זה החלק שהיה לי הכי קשה ללמוד על עצמי.
לקבל שזה משהו שאני אוהב. צריך. מחכה לו. מכור אליו. מתעורר מינית בגללו.
היו סמנים מקדימים. גם בתור ילד אהבתי סקס חזק וספנקים ולהחזיק חזק מהשיער.
אבל לא ידעתי עדיין לאן זה יוביל.
בפעמים הראשונות זה הלך ככה.
הייתי עושה עוד צעד. למשל מצליף עם חגורה או סוטר לה חזק בפנים או משתמש בקיין או מכאיב במילים.
ואז כמה ימים הייתי בשוק מזה שככ אהבתי את זה.
מה זה אומר עליי?
כמה אני סרוט?
למה ככ טוב לי להכאיב?
למה היא אוהבת את זה?
לפעמים זה היה מפחיד.
אבל מפגש למפגש. מקשר אחד לשני. קרה לי משהו.
הבנתי על עצמי שזה חלק ממני. קבלתי את זה. זה בסדר. ככה אני.
כבר לא היו לי עכבות או רגשות אשם או חששות.
רק אז גם הבנתי שהצד השני, בת הזוג שלי בדרך כלל מרגישה את אותו הדבר. היא עוברת או עברה את אותו תהליך.
זו זכות בשבילי להוביל אותה, ללמד אותה, להראות לה שזה בסדר.
אז כן. אני סאדיסט.
היא מביטה בי.
מוצלפת, כואבת, מושפרצת, רועדת, בוכה, מושפלת.
היה קשוח הפעם. היא הגיעה לקצה בשבילי.
המבט שלה אסיר תודה.
אסירת תודה שלקחתי אותה למקום הזה השקט שלה. שלימדתי אותה שהיא יכולה עוד קצת. שהיא מבינה שהיא בעצם אוהבת משהו שעד עכשיו היה ברשימה השחורה שלה.
בואי אליי כלבה שלי.
היא מחבקת אותי חזק. מתחפרת בתוכי.
אני מחבק. מלטף אותה. עוטף אותה.
היא ממשיכה לבכות ואנחנו נשארים ככה עד שלאט לאט היא נרגעת.
"תודה אדוני"
אני מביט בה. היא ככ יפה ככה.
בבקשה כלבה קטנה שלי.
"אחד הדברים הכי חכמים שהשטן עשה זה לנטוע ספק בלב האנשים שהוא בכלל קיים."
אז לא רואים עליי.
זא אני כן מאוד דומיננטי ביום יום, בעבודה, עם חברים. זה חלק ממה שאני. תמיד היה.
אבל אני גם מנומס, קשוב, מכבד, רציני, אחראי.
זה מטעה.
כמה אני שטן, סאדיסט ומרושע מגלות בנות הזוג שלי תוך כדי הקשר שלנו.
אני נותן לחלקים האלו לצאת במינון שמתאים לה.
שהיא יכולה להכיל.
שנכון עבורה.
התהליך הזה ממכר.
יש משהו נעים בלהיות בדאנג'ן.
מרגיש לקצת שמה שאני באמת יכול להיות ציבורי.
אם אני רוצה את הציצים שלה בפה שלי, לתת לה לרדת על הברכיים צמודה לרגל, להרים את החצאית ולהצליף בה עם חגורה - זה בסדר.
מעבר למבטים מסוקרנים או מעט "תיירים" שבאו לראות מה זה BDSM ומביטים בנו בשוק אף אחד לא ממש מתרגש.
זה הכי קרוב ללהרגיש נורמאלי בציבור עם מה שאני.
שקט עכשיו.
אני בדרך.
לחכות לי מוכנה.
לפתוח רגליים.
לא לזוז.
בואי אליי.
לפעמים זה כל מה שצריך להגיד.
עונש = שְׁלִילַת זְכֻיּוֹת אוֹ גְּרִימַת כְּאֵב וָצַעַר לְמִישֶׁהיא עַל עֲבֵרָה שֶׁעָבַרה.
יש מין קטע כזה עם בנות זוג שהן שואלות בהתרסה "איך תעניש אותי" או לפעמים מבקשות "תעניש אותי".
בדרך כלל הכוונה זה לקבל עוד ממה שהיא אוהבת. עוד הצלפות, עוד השפלה, עוד כאב.
זה פחות עובד בשבילי.
אני תמיד מסביר בתחילת קשר חדש שעונשים איתי זה לא משהו נעים.
עונש איתי לא יהיה משהוא שאת אוהבת.
עונש צריך להיות עונש. משמעותי. מפתיע. קשוח.
אז אני אוהב לאסוף עונשים.
זא לאסוף את הפחדים והפגיעויות שאני מגלה ולהגיש אותם כשצריך.
"אני יודעת שמגיע לי עונש". היא אומרת ויש לה חצי חיוך.
נכון כלבה קטנה שלי. לא שכחתי.
אני מתיישב.
לעמוד כלבה קטנה. להתפשט לגמרי. זריז.
לרדת על הברכיים ליידי. להצמיד את הראש לנעל שלי. טוסיק גבוה באוויר.
אני מחכה דקה שתיים בשקט.
חשבת ששכחתי שמגיע לך עונש כלבה קטנה ?
"לא אדוני".
את מוכנה בשבילי?
"כן אדוני".
אני מכאיב לה קצת. מאדים את התחת המושלם שלה.
את בטוחה שאת מוכנה בשבילי כלבה קטנה?
"כן אדוני".
אני מחייך.
לא לזוז כלבה קטנה.
אני קם לחדר השני. מביא דפים ועט. שם אותם מולה על הרצפה.
את רוצה לדעת מה העונש שלך כלבה קטנה?
"כן אדוני" היא עונה. הקול שלה קצת שבור. היא לא מבינה לאן זה הולך. זה לא מה שהיא חשבה שיקרה.
אני אסביר לך כלבה קטנה קטנה. תתרכזי כי אני אסביר פעם אחת.
את עכשיו כותבת לי חמישה דברים שאת לא אוהבת בעצמך. כל אחד להסביר למה ולהוסיף דוגמה יפה וברורה .
שייקח לך עשר דקות או שעתיים. את לא קמה מהרצפה עד שאת לא מסיימת.
הבנת כלבה קטנה שלי?
היא לא עונה.
שאלתי אם הבנת כלבה מטומטמת?
"כן אדוני" היא עונה ממש בשקט. כמעט לוחשת.
אני קם ויוצא מהחדר. תקראי לי כשתסיימי. לא לקום מהרצפה לפני שאני אומר.
.........
"סיימתי אדוני"
אני מביא בקבוק מים ודף שכתבתי והכנתי מראש וחוזר לחדר. היא על הרצפה. הדפים לידה.
אני מתישב.
עכשיו לשבת על הברכיים כלבה קטנה ולהקריא לי בקול את מה שכתבת.
"אפשר מים בבקשה?"
עוד לא כלבה קטנה. להקריא.
היא קמה לאט מהרצפה ומתישבת על הברכיים צמודה לרגל שלי.
המבט שלה מושפל אבל אני רואה שהעיינים שלה רטובות. היא בכתה.
היא מחזיקה את הדפים אבל לא מצליחה להתחיל.
להתחיל להקריא כלבה קטנה.
לוקח לה עוד רגע, היא מרימה את הדף ומתחילה להקריא.
הקול שלה רועד.
היא מקריאה. לאט. נעצרת כשממש קשה לה וממשיכה אחרי כמה נשימות.
היא בוכה תוך כדי ומנגבת את הדמעות עם היד.
כשהיא מסיימת היא מחבקת לי את הרגל חזק ומשפילה את המבט שלה.
אני מלטף לה את הראש.
תודה ששיתפת אותי כלבה שלי. זה היה מאוד אמיץ. אני גאה בך.
אני נותן לה כמה דקות ככה. בשקט. צמודה לרגל שלי.
אני גם כתבתי לך חמישה דברים עלייך כלבה קטנה שלי. את רוצה לשמוע אותם?
"כן אדוני".
בדף שהבנתי כתבתי חמישה דברים שיש בה שאני אוהב ונהנה מהם.
אני מקריאה לה אותם ומביט בה מידי פעם.
היא מביטה בי. כשאני מסיים היא שוב בוכה. ממשיכה לחבק לי את הרגל חזק ואני ממשיך ללטף את השיער שלה.
זה היה קשה כלבה קטנה?
"פאק כן אדוני. מאוד."
הרמתי אותה למיטה והתחבקנו.
"אני שונאת שאתה מעניש אותי"
אני יודע כלבה קטנה שלי.
את מה שהיא כתבה לי שמרתי אצלי.
את מה שכתבתי לה היא תלתה מעל המיטה שלה בחדר.
הרבה פעמים בתחילת קשר אפילו לפני מפגש הכרות יצא לי לקבל "רשימת מכולת".
אני באמת מבין מאיפה זה מגיע.
מהצד שלה מפגש ראשון הוא מלחיץ.
להכיר דום חדש מלווה בהמון התרגשות ולחץ וציפיות.
לנשלטת טרייה יכול להיות עולם שלם של פנטזיות ופחדים. דיסוננס בין מה שהיא מפנטזת ומה שהיא ביום יום.
לנשלטת מנוסה יש כבר מגוון של חוויות טובות ורעות בעולם הזה שלנו. חלק מהרעות ממש רעות.
אז מה שקורה זה שיצא לי לקבל הרבה פעמים "רשימת מכולת".
למשל:
אני לא אנאלית.
אני לא מתחברת להשפלה.
אני לא עושה רימינג.
אני לא יכולה שישארו סימנים.
אני לא אוהבת שנוגעים לי בפנים.
זה חמוד.
אני תמיד מנסה להסביר שיש דבר אחד בסיסי שלפני שמפנימים אותו אין BDSM .
בחיים לא יקרה לך איתי משהו שאת לא רוצה או שלא עושה לך טוב.
יכול להיות לך קשה. יכול להיות שנבדוק גבולות. כנראה שדברים ישתנו ותגלי על עצמך דברים חדשים.
אבל זה באמת הדבר הכי חשוב ואני דואג לחזור ולהבהיר את זה.
בחיים לא יקרה לך איתי משהו שאת לא רוצה או שלא עושה לך טוב.
בדרך כלל אחרי קשר של כמה חודשים אני אוהב להזכיר לה את הרשימת מכולת שהיא כתבה או אמרה לי שהייתה לה בהתחלה והיא צוחקת.
את הרוב כבר עשינו מזמן. חלק מהרשימה הפך לדברים החביבים שלה. שהיא מתחננת אליהם.
למי שלא הבין, אני אוהב רשימות מכולת כאלו ולא בגלל שזה הופך לאתגר.
זה פשוט לקבל ממנה במתנה חלק מהכפתורים שלה.
מה מפחיד. מה מדאיג. מה מלחיץ. לפעמים אפילו למה.
אז...
תכיני עבורי רשימת מכולת ארוכה ומפורטת.
תביני שאת במקום בטוח ומוגן.
את השאר אני אעשה.
