לפני שנתיים. 3 בדצמבר 2021 בשעה 8:24
היא מביטה בי.
מוצלפת, כואבת, מושפרצת, רועדת, בוכה, מושפלת.
היה קשוח הפעם. היא הגיעה לקצה בשבילי.
המבט שלה אסיר תודה.
אסירת תודה שלקחתי אותה למקום הזה השקט שלה. שלימדתי אותה שהיא יכולה עוד קצת. שהיא מבינה שהיא בעצם אוהבת משהו שעד עכשיו היה ברשימה השחורה שלה.
בואי אליי כלבה שלי.
היא מחבקת אותי חזק. מתחפרת בתוכי.
אני מחבק. מלטף אותה. עוטף אותה.
היא ממשיכה לבכות ואנחנו נשארים ככה עד שלאט לאט היא נרגעת.
"תודה אדוני"
אני מביט בה. היא ככ יפה ככה.
בבקשה כלבה קטנה שלי.