אגדה אינדיאנית מספרת על אב ובן שיושבים לילה אחד אל מול המדורה.
הבן פונה אל האב ומשתף שהוא מבולבל. לפעמים הוא מרגיש שהוא ממהר לכעוס, מתעצבן בקלות, מכאיב לאחרים ומרושע אבל לפעמים הוא סבלני, עדין, מתחשב ונהנה לעזור לאחרים. הבן מסביר שהוא לא יודע מה הוא באמת.
האב מביט אל בנו ומספר לו סיפור על שני הזאבים בתוכנו.
כולנו נולדים כאשר בתוכנו שני זאבים. זאב שחור וזאב לבן.
הזאב השחור נושא בתוכו פחד, קורבנות, כאב, ייסורים, אגו, קנאה ושיפוטיות.
הזאב הלבן הוא אהבה, עוצמה, צמיחה, קבלה, חמלה.
שני הזאבים, מסביר האב לבנו, חיים בתוכנו חיים שלמים, נאבקים זה בזה, נלחמים מלחמה מתמדת.
הבן מביט באביו ושואל: “ואיזה זאב מנצח? אני אגדל להיות אדם טוב או רע?"
האב מביט בבנו ועונה לאט “הזאב שינצח, הוא הזאב שאותו תדאג להאכיל“.
אני אוסיף משלי.
צריך לקבל שיש בתוכנו גם וגם. זאב לבן וזאב שחור. זה חלק מכולנו וזה בסדר. יש בנו טוב ורע.
הבחירה היא שלנו. המעשים שלנו יאכילו את הזאבים ויקבעו מה אנחנו.