היום פחות אבל בעבר היו הרבה כאלה.
שיחות על למה.
למה אני מה שאני. למה היא מה שהיא.
אולי בצורה יותר מזוקקת, מה בעצם מביא אותנו להיות מה שאנחנו בעולם הזה של bdsm.
למה אני נהנה להכאיב. מתגרה מבכי. אוהב להשפיל.
למה היא אוהבת לכאוב. להרגיש קטנה. לציית. להתמסר.
הרבה פעמים הייתי מתחמק או מתחכם ועונה 42 . מוסיף את הסיפור המקורי של התשובה למהות החיים והנושא היה מתמוסס.
ובגדול הרי אין לזה חוקים.
היו לי בנות זוג שהיו סופר דומיננטיות בעבודה ובחיים, אחרות היו שבריריות ברמה שקשה להן לתפקד ביום יום וגם כאלו שעד שהכרנו היו שולטות ובקשרים אחרים היו אכזריות כמוני. הורים גרושים או שלא. דמות אב נוכחת או פחות. ילדות מורכבת וקשוחה או הכי נורמטיבית שיכול להיות.
אבל בחיבור הזה בינינו אני השולט והיא הכלבה וזה פשוט. כמו קליק של חגורה ברכב. חיבור מדוייק.
מתישהו הבנתי שזו השאלה הלא נכונה עבורי.
מה שצריך לשאול זה למה אנחנו ככה ביחד. למה היא רוצה ככ להתמסר אליי. למה אני רוצה לקחת אותה למקומות הכי קשים.
אם מביטים על זה ככה זה הרבה יותר פשוט.
התשובה היא החיבור בינינו.
החיבור בינינו הוא זה שמוציא ממנה התמסרות וממני סאדיזם. זה יכול להיות סתם מפגש או יכול להיות קשר משמעותי. אבל בחיבור המיוחד הזה זה מה שיוצא. זה הטבעי של שנינו.
הקסם של bdsm :)
