אני אתחיל מדוגמא מפגרת.
אני יכול להכאיב לבת זוג שלי בטירוף ולהנות מזה.
אבל אם נשב על הספה ובטעות אתן לה מכה עם המרפק נגיד אני ישר אנשק אותה ואגיד סליחה בייבי קטנה שלי.
אז אני גם וגם.
גם פסיכי וגם הכי נורמאלי שיש.
גם להתעורר בשתיים בלילה ולצאת בלי ממש לדעת לאן וגם להרדם מול נטפליקס ב 23:31.
גם לעשות מלא ספורט ולאכול נכון וגם לעשן בשרשרת ולהנות מאוכל טעים כמו חזיר.
גם להנות להכיר אנשים חדשים ומעניינים וגם לשנוא את רוב האנשים מעצם היותם אנשים.
גם לקחת אותה לטייל עם השדים הכי רעים שלה וגם לחבק אותה בלי סוף וללטף הכי עדין שיש.
גם להגיד לה בדיוק מה לעשות ומתי כשכול חוסר דיוק יעלה לה ביוקר וגם לחלוק איתה דעות ומחשבות ולהבין שהיא צודקת ואני טועה.
גם להנות מכמה היא גומרת ומשפריצה ברצף וגם למנוע ממנה לגמור רק בשביל לראות את התסכול והכעס שלה שמצחיקים אותי.
גם להכין לה כריך מושקע בבוקר שיהיה לה מה לאכול בצהריים וגם להנות לראות אותה רועדת מקור כשאני מקלח אותה במים קפואים.
גם לקחת אותה הכי נמוך שיש ועוד קצת וגם להעצים אותה ולתת לה את כל הבטחון וההרגשה שהיא מדהימה ומוצלחת כמו שהיא באמת.
גם להיות הכי רע וסאדיסט וגם להיות הכי מתחשב וסבלני.
פאק. אני קורא את מה שיצא ואולי אני באמת פסיכי.
לא כוס התה של כל אחת אבל לפעמים כן ...