גם את זה שמעתי הרבה. ממש הרבה.
בכל מיני צורות.
הרבה פעמים זה מגיע ממשהי צעירה, סקסית, יפה.
שרגילה לא להתאמץ.
שרגילה לקבל תשומת לב.
שרגילה שרודפים אחריה.
שכנראה גם רגילה שיש פער בין מעשים למילים.
זה חמוד :)
ואני תמיד מזהיר מראש.
רוב הסיכויים שמה שהתקשקשנו עליו זה קצה הקרחון.
זו תהיה רק התחלה.
אני לא קל.
אבל איכשהו זה לא עובר. האזהרה .
ואז ...
יש את הסטירה הראשונה.
יש את ההשפלה הראשונה.
יש את הבכי הראשון.
יש את התהליך.
ואני ממש ממש לא אהיה עדין איתך. לפחות בחלק מהזמן.
צריך להתאמץ בשבילי. ממש להתאמץ.
קשה לרצות אותי. הרף כל הזמן עולה.
אני אוהב ללחוץ על הכפתורים ולקחת למקומות שקשה.
ואולי הכי פסיכי - אני נהנה מהפער הזה. בין מה שהיא ציפתה למה שקורה באמת.
לראות את אותה בת זוג, שהייתה ככ בטוחה, כמו פלסטלינה משתנה, מתמסרת, מתאמצת בשבילי.
זו זכות גדולה.
וזה נעים :)