זה קצת צבוע. הפוסט הזה .
כי כן זה היה החיים שלי הרבה הרבה שנים.
לבגוד. לשקר. להעמיד פנים.
אבל הרגע הזה, שהבנתי שאני בעצם משקר לעצמי היה קריטי. קשוח . הרוביקון שלי.
בלי התובנה הזו הייתי כנראה ממשיך לנהל חיים כפולים אולי אפילו עד הסוף. הסוף המר.
והאמת היא שלא שהיה לי רע בחיים כפולים האלו.
בנות הזוג שלי היו בדרך כלל צעירות ממש.
אחרי גג שנתיים הייתי ממשיך הלאה לקשר חדש.
לפעמים ממקבל.
לפעמים בוגד בבגידה .
בגלל שלשקר היה חלק מהחיים שלי אז אם בת זוג הייתה משקרת לי זה פשוט היה מצחיק אותי עד לא מעניין אותי בכלל.
אבל בכל זאת, ההבנה שאני בעצם משקר לעצמי הביאה אותי לכאן. להיום. להחלטות קשות. לשינויים.
אז כשיצאתי מהבית החלטתי שאני לא משקר יותר. אף פעם.
אני לא מסתיר את הטלפון, הודעות, שיחות.
אני לא מוחק כלום.
אני משתף בהכול.
השינוי הזה הביא אותי לכמה תובנות -
אני בר מזל שהחלטתי נכון.
מי שאיתי יודעת הכול ומקבלת אותי כמו שאני.
אני לא מוכן לקבל או להיות סבלני כלפי שקרים או חצאי אמיתות יותר מאחרות.
בוקר טוב :)