"עוני הוא מצב שבו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת די אמצעים לקיים את עצמם, או לחלופין, מצב שבו אדם, משפחה או קבוצה נאלצים להסתפק ברמת חיים נמוכה במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתם הקרובה. המצב הראשון מכונה "עוני מוחלט" בעוד האחרון מכונה "עוני יחסי"."(מתוך הערך "עוני" בויקיפדיה).
עוני יחסי ילווה את החברה שלנו כנראה לתמיד אלא אם נהפוך לחברה שוויונית ברמת הגרגר.
אז למה אני מרגיש לא נינוח עם עצמי לזרוק קופסת צ'יפס חצי אכולה לפח ברחוב בדיוק כשמישהו מחטט בפח לחפש משהו ורק שלא יווצר קשר עין שיגרום לי להרגיש לא נינוח עם זה שאני פריבילג או סתם לא הוא באותו רגע.
הרגיש לי הרבה פחות טבעי מלשוטט בכפרים במדינות עולם שלישי עם ילדים קטנים עם חיוך על הפנים שרצים יחפים עם בגדים קרועים אחריי ומבקשים דולר או כל מטבע או שטר מקומי אחר.
ולמה אותו ילד עם חיוך טבעי מזכיר לי שנעליים יפות ובית ומכונית טרנטה שבאה לפצות על זין ענקי לא מחזירים את החיוך האמיתי לפנים.
