ישנם מספר רגעים מכוננים בחיים של אדם, סובייקטיבי יהיה למנות אותם אבל כל אחד יכול להתחבר לרגע אחד מיוחד ששינה את החיים שלו.
אתמול, נתבקשתי רשמית להיות הבעלים שלה.
רגע מכונן, fuck ya.
בתוך כל ההגדרות, ההשפלות והכינויים אמת אחת הרימה ראש ובקשה רשמית מצאה את דרכה אלי.
רגעים מקבילים בחיים שלי:
הסולו טיסה הראשון, תואר ראשון, גל ראשון שתפסתי, שהתקבלתי לחברה גלובלית בינ"ל...
אז אתמול היה לנו רגע משותף של יציאה מהארון בפומבי, טוב חצי פומבי וזה היה טוב. לערב אחד יכולתי לעשות את הדברים האחרים שרציתי. רציתי בעיקר להקדיש זמן, זמן שהוא יקר לי מאוד.
הידים שלי טיילו עליה, לא נתתי לה את האפשרות להגיב, הכתבתי קצת כמו מטרונום אישי, לאט...
עובר בין הבטן לשדיים ברכות ובמעלה הצוואר בתנועת חניקה, לפיתה אבל...לא סגרתי את האצבעות.
בערב הזה הטקס הוא אחר, מתרגלים גם לשלוט במקצב האיטי, לוקח את הזמן, אני לוקח לך את הזמן כי את שלי ועכשיו כולך, במלאו מובן המילה, שלי.
אנחנו מקדישים הרבה זמן לתאר את התוצר הסופי אבל לא מדברים על התהליך, מה הוא עושה לנו ואיך הוא מעצב את שגרת חיינו שהרי, היום לא היה דומה לאתמול אף על פי ש...אפילו לא נפגשנו, הידיעה, עצם הידיעה.