התראה חמורה קפצה לי בטלפון על סופה וודאית שמגיעה ישירות אלי, הסופה הזאת התפתחה והתעצמה ככול שהיא התקדמה והובילה לחששות, פחדים ועצב גדול מההרס הפוטנציאלי שהיא תביא איתה.
אני שומע, מקשיב לרוח ולמילים שלה שקוצרות כל דבר שעומד בפניהם. אני מוריד את הראש, מחזיק חזק ושותק.
לא משנה כמה חזק החזקתי בעוגן שהיה לי, האחיזה התנתקה, משב רוח חזק הרים אותו, סובב אותי בפראות וזרק אותי רחוק משם, החוצה.
נפגעתי מאוד, ניסיתי להסתיר את כלפי חוץ אבל בפנים הייתי מרוסק.
ניסיתי לקום ונפלתי שוב, המכה כואבת.
מצאתי אותך לידי, חבולה גם את מהסופה שיצרת, הושטת לי יד, בחשש וחשד גדול הושטתי בחזרה, הרמת אותי. התחלנו לצעוד ביחד חזרה לבית שלנו, למקום הבטוח שלנו, כל צעד הרגיש בטוח יותר ונכון. הסופה לא הרסה הכל, התחלנו ביחד לבנות שוב, חזק יותר וחכם מהפעם הקודמת.
הוספת חיזוקים לתומכות שכבר היו ונשארו ובסוף היום סיימנו לבנות בחזרה.
שמים כחולים, ציפורים חוזרות לצייץ ונראה שכל הסביבה מנסה לחזור לשגרה, בחשדנות מסויימת.
החלטתי לציין את בניית הבית החדש בתאריך שיהיה רק שלנו ה- 18.7.