השבוע נעדרתי לטובת נסיעת עבודה, הרכוש שלי קיבלה מטלות יומיות לבצע בהעדרי.
מבין כל המטלות למדתי וגיליתי אותה, שוב.
אני רואה את הלב של הרכוש שלי, מונח מולי ומתאהב בה מחדש מכל תמונה וכל סיום ביצוע של מטלה יותר ויותר.
כשהכרנו לפני שהיא הפכה לרכוש שלי היא הגיעה רק במונוכרום, לעצמי חשבתי שזה לא נכון שהרי היא כלכך יפה שכל צבע יכול להתאים לה אז, החלטתי עבורה שהיא צריכה להוסיף צבע לחיים שלה: לק, שמלות, חולצות והיא, כמובן, מבצעת.
אני כלכך אוהב אותה שלאחרונה כשאני מזיין לרכוש שלי את הצורה אני לוחש לה דברים באוזן, דברים שהאוזן שלה לא מיומנת לשמוע, לא קולטת את הדברים. אני מרגיש שזה חשוב, עבורי - עבורה.
אני רוצה להצהיר לכל מי שהגיע עד לנקודה הזאת וקרא את הבלבול מוח הזה ידע שהנשלטת שלי, הרכוש שלי חכמה, יפה מבחוץ אבל מעבר לזה היא יפה יותר מבפנים ובינינו,זה אני כאן הבר מזל שהיא בחיים שלי.
הדברים שאני מעביר אותה, שהופכים אותה לרכוש שלי ממלאים אותי ואני מוכיר תודה ליקום שהפגיש בינינו, גם עם זה היה באחד מהפיגועים הקשים ביותר שחוויתי.
תודה על מי שאת עבורי, בשבילי - הפכת לרכוש שלי.
אני כלכך אוהב אותך.