היא ניגשת לבר וחוזרת עם כוס וויסקי, קובית קרח אחת, "תרצה משהו נוסף אדוני"? אני מסמן בשלילה ואנחנו עומדים צמודים, סורקים את המקום שמזמן כבר התמלא עד אפס מקום.
היא שותה יין אדום, יד ימין שלה עוטפת את זרוע שמאל שלי ואנחנו זזים לקצב של שיר של Depeche mode שמתנגן ברקע.
הפנים שלה ברגע אחד השתנו, אני ממש מזהה שהיא בלחץ, אני מסתכל סביב ולא מבין מה קרה, מה השתנה.
היא פונה אלי:
- "אדוני אנחנו יכולים ללכת מכאן עכשיו"?
הקול שלה רועד וטון השאלה שלה מצביע על דחיפות.
"תסתכלי אלי, תנשמי, מה קורה"?
- "משהו שאני מכירה מהעבודה שלי כאן, הוא זיהה אותי, הוא בדרך לפה, אני ממש לא רוצה לדבר איתו."
אני מסתכל אליה ומחייך, "מה הבעיה בכלל, אל תדאגי"
אני אומר ומסתכל לה לתוך העיניים המפוחדות, ספק בגללי, ספק בגללו.
"אני אטפל בזה, לכי תתישבי על הבר, תסתכלי על שנינו ועל תוציאי מילה,תמשיכי לשתות כשהוא יגיע"
היא מתיישבת והוא מתקרב אליה, צועק "מי היה מאמין שגם את פה" ומתחיל לצמצם את הפער בינהם.
אני נעמד חוצץ בינו לבינה:
"היא כרגע לא מעוניינת להפגש איתך, תסתובב ותחזור לפינה שלך" אני אומר לו בתקיפות.
הוא מציץ מבעד לכתף שלי מנסה לייצר קשר איתה עין, " זוז מפה, אני מכיר אותה" הוא מנסה לטעון, אני נעמד קרוב לפנים שלו, מוכן, "תקשיב לי טוב, תסתובב ותחזור לפינה שלך, לא תיהיה פעם שלישית"!
טייני DM שאני מכיר מהשירות הצבאי נעמד לצידי ושואל אותי "לעזור לך למקם את הבחור מחדש"?
טייני = מדובר בבחור גדול ממדים, מטר תשעים וקצת עם כוח פיזי של פיזור הפגנות.
הבחור מסתכל על שנינו, מסתובב והולך.
אני מסמן לה עם היד לבוא אלי, " המטרד טופל. תכיר טייני זאת ל' הנבחנת שלי" טייני מסתכל עליה ואומר לה Uspeshno מחייך והולך.
היא חוזרת למקומה הטבעי, צמודה לזרוע שלי "תודה אדוני" היא אומרת, אני מהנהן עם הראש ואנחנו הולכים לכיוון אחד החדרים.
אני לוחש לה, "איזה מהמתקנים הכי משך אותך"?
היא מצביעה לעבר מתקן הגיליוטינה.
אנחנו נעמדים לידו ואני מוציא מהתיק פלוגר וקרופ ונותן לה אותם, מכין אותה לבאות. היא אוחזת אותם, מותחת אותם, בוחנת את החוסן שלהם.
אני מרים את החלק הראשון של הגיליוטינה ומסמן לה להניח את הראש ואת הידיים במקומות שלהם וברגע שהיא מתמקמת, אני מוריד את החלק העליון ומסתובב אליה.
"אני רוצה לבחון את רמת ספיגת הכאב שלך, אם תרצי שאפסיק את רק צריכה לבקש ממני".
היא מהנהנת ומחייכת קלות, נראה לי שהיא מובכת.
קהל צופים קטן נאסף על ידינו בעוד שאני מרים לה את החצאית וחושף תחת קטן וחצוף מוגן בפיסת בד אדומה שמכסה בקושי משהו.
הצלפה ראשונה, חלשה, "תתמסרי לכאב" אני לוחש לה באוזן, "תתנתקי מהכל ותתמסרי".
הצלפה נוספת פוגשת את אותו המקום בדיוק
שהצלפתי בפעם הראשונה, היא נאנקת, מחפשת תנוחה נוחה יותר ומפסקת את הרגליים.
אני מתחיל להנחית הצלפות בקצב מהיר ומשלב גם את הפלוגר, מדלג מלחי אחת לשניה.
עובר לצד השני ומסתכל אליה, את רוצה שאמשיך.
"כן אדוני"!
הכן הזה היה עם הכי הרבה משמעות עד כה, זה כן אמיתי.
אני חוזר אחורה, תופס את התחתון שלה ובמשיכה חזקה אחת אני קורע אותו ממנה, קצב אש של הפלקות ממשיך ואני כבר לא מרחם, אני נסחף בעצמי והיא צועקת "עוד אדוני, עוד" ואני מתחרמן מכל הצלפה, צליל מ
המפגש של עור עם עור מטריף אותי.
קהל הצופים כבר התמלא ואנשים נעמדים עד מחוץ לדלת, צופים, בשקט.
אני נצמד עם הבליטה שלי מבעד המכנס לתחת הפתוח שלה.
אני מתכופף ומלקק את הלחיים האדומות והנפוחות שלה, אני מעביר את הלשון שלי על כל סימן ופס שנוצר, היא משתגעת מזה.
אני מוריד בחזרה את החלק העליון של החצאית שלה ומכסה אותה, מרים את הגיליוטינה ומחלץ אותה משם לצליל של מחיאות כפיים והיא, היא מנסה לעמוד ישר.
"אני צמא" אני לוחש לה באוזן כאילו כלום לא קרה עד עכשיו, "מיד אדאג לאדוני - אותו המשקה"? אני מהנהן עם הראש והיא ניגשת לבר, ההליכה שלה שונה, היא חוותה כאב אחר היום.
היא חוזרת, אני לוקח שלוק מהוויסקי מסתכל עליה ומנשק אותה, פותח את הפה ומעביר לה את הוויסקי בנשיקה, היא לא ציפתה לזה אבל היא שותה מהפה שלי.
"היית מדהימה שם, נהנתי מאוד".
-"אני שמחה שהצלחתי לענג את אדוני, תודה שלימדת אותי שיעור בכאב, אחר. יש עוד משהו שאני יכולה לעשות עבורך אדוני"?
"לא בשלב זה" אני עונה לה.
השעה כבר מאוחרת, לפנות בוקר.
"אקח אותך הביתה" אני אומר לה ולעצמי אני חושב - הלילה היא תישן את השינה הכי טובה שהייתה לך מזה הרבה זמן.
מחר יום חדש לגמרי, התחלה חדשה.